חופש בתוך פעילויות למידה

בשבוע שעבר התחלנו פיילוט ראשון עם ילדים בבית-ספר.

המעבר מהענן הסמיך והמערסל של הרעיונות אל ארגז החול המחוספס והארצי שבו הרעיונות מקבלים צורה ממשית, הוא מעבר משמעותי אבל לא פשוט. ברעיונות טמון פוטנציאל – אין סוף של אפשרויות מימוש שעדיין אין להן צורה, ודווקא בעמימות הזו, מרחב האפשרויות הפתוח נושא הבטחה. לעומת זאת, מימוש של רעיון הוא לבישה של צורה, אחת מיני כל מה שיכול היה להיות כשהורגש הפוטנציאל. עכשיו אין פוטנציאל, יש מציאות.

הרעיון של תנועת החיים בלמידה

בתחילת הפיתוח של "למידה מתוך תנועת החיים" כתבתי על הרעיון של תנועת החיים במעבר בין למידה טבעית בילדות הרכה ללמידה בבית-ספר.

"ילד הולך עם אמא לגן. בדרך הוא אוסף מקל וחובט קלות בכל עץ או גדר שמזדמנים בדרכו, הוא מדמה שהמקל הוא שרביט קסמים, או חרב, הוא משתף את אמו בהרפתקאותיו. לאחר זמן, הם פוגשים בחתול, הילד קרב ומתלבט אם ללטף את החתול, הוא מביט בו ושואל את אמו מדוע לחתול יש פרווה חמה גם בקיץ? הם ממשיכים ולפתע הילד מבחין במספרי הבתים והוא נהנה לזהות ספרות שהוא מכיר. כך הם ממשיכים להם עד שמגיעים לגן. גם בגן יש דפים וצבעים, שקוראים לו לצייר משהו, ילדים שמזמינים אותו להשתתף במשחק, גננת שמקריאה סיפור ועוד אובייקטים ומצבים שטומנים בחובם עבורו את האפשרות לשאת את תנועת החיים שלו קדימה.

כל ההתנהגויות והפעולות של הילד שתוארו עד כה נובעות מתנועת החיים בשאיפה להינשא קדימה.

אותו ילד גדל ובגר, והיום הוא בכתה ה. לאחר הצלצול הוא מתיישב במקומו ומתחיל שיעור מדעים, או שפה, או מתמטיקה או אנגלית. האם העיסוק בתכני שיעור מדעים ובפעילויותיו יכול באיזושהי דרך לנבוע מתנועת החיים של הילד?

בילדותו הרכה, תנועת החיים של הילד ביקשה לנוע, להתפתח, להתבטא, והמקל, החתול והמספרים (ועוד הרבה דברים אחרים) התרחשו אל תוך תנועת החיים שלו שביקשה להינשא קדימה. בין אם הם נשאו את תנועת החיים ובין אם לא, הם הונבעו מתוך תנועת החיים של הילד.

גם עכשיו, כשהוא בבית-ספר, תנועת החיים של הילד מבקשת לנוע, להתפתח ולהתבטא. אבל המה והאיך שנלמדים בבית ספר אינם מתרחשים בדרך כלל אל תוך תנועת החיים של הילד שמבקשת להינשא קדימה. הם מוצגים לתלמידים כי יש ללמוד אותם, מה שיוצר תחושה של כפייה מבחוץ ושל כורח, ללא תחושה של נביעה מתוך תנועת החיים."

מתוך הפוסט: תנועת החיים הולכת לבית-ספר

הרעיון שמבוטא כאן, נמצא בתוך ענן הרעיונות. הוא גרם לי וגורם אולי גם לקוראים להסכים, להזדהות, להרגיש את פוטנציאל האפשרויות המעורפל שנרמז מהכתוב. אבל שימו לב שזהו רעיון אוורירי ולא מפורש, ללא איך, ללא מה בדיוק, ללא ביטוי ממשי במציאות (לפחות לא איך עושים את זה בבית-ספר).

הגיע הזמן לחבר את הרעיון שבענן אל ארגז החול של בית-הספר.

ארגז החול של בית-הספר

ילד משוטט בחול בסוג של הליכת חופש, תנועת חיים חופשית.

אני מגלגלת לעברו כדור.

הילד יכול להתעלם ולהמשיך בדרכו.

הוא יכול לתפוס את הכדור ולזרוק בחזרה אלי, כמו עושה את מה שמצופה ממנו לעשות עם הכדור.

הוא גם יכול להיות עם הכדור דרך תנועת החיים שלו ולעשות אתו מהלכים שינבעו ממנה כמו למשל, לחקור את התנועה שלו על החול, להחביא אותו בחול, להתגלגל אתו, להתמסר עם מישהו, וכו'.

הכדור יוצר הטיה של הפעילות (משוטטות על החול) אל עבר עיסוק עם הכדור. הילד ששוטט בחול יכול היה להגיע למחוזות שונים. הכדור מטה את הפעילות אל עבר מחוזות מסוימים, ואולי גם מאיץ בהם תהליכים.

ועכשיו אפשר לראות הרבה ילדים משוטטים, וכדורים מתגלגלים לעברם. הכדורים כאילו מפתים את הילדים לנוע איתם, לשחק איתם, לפגוש אותם.

ואם נשתמש בזה כמטפורה למודלים שונים ללמידה, אפשר לומר כל מיני דברים:

למשל, שבחינוך הפתוח הילדים משוטטים על החול ומגיעים למחוזות שונים ומופלאים, מתוך תנועת החיים שלהם. בחינוך הפתוח אין כל הכרח "להטות" את הילדים אל עבר מחוזות מסוימים. המחוזות שאליהם הם מגיעים באופן טבעי הם הנכונים ביותר עבורם.

אפשר גם לומר שבחינוך המסורתי שכולנו מכירים הכדורים הם שם המשחק. א. הם נזרקים אל הילדים (לא תמיד בעדינות), ב. הם לא תמיד כדורים מפתים, ג. הדפוס של מהלך עם כדור הוא דפוס של תגובתיות. הכדור נזרק אל הילד והילד תופס ומשליך בחזרה (עונה על שאלה, מבצע משימה, כותב מבחן).

ואפשר גם כך, ואולי זה מה שאני מציעה (זה מה שאנחנו בודקים בפיילוט): לא הליכה חופשית לגמרי כי יש מחוזות שהיינו ממליצים לילד לבקר בהם. ועם זאת, גלגול כדורים כך שמתאפשר חופש בתוך המהלך עם הכדור. במקום הדפוס של תגובתיות, דפוס של מהלך מתוך תנועת החיים עם הכדור. כדור שמאפשר יצירה, חקירה, משחק ושעשוע, פיתוח ועוד.

זה אומר לפחות שני דברים: 1. הכדורים לא יכולים להיות צפופים מידי – אי אפשר להנחית על הילד עשרות כדורים ולצפות שהוא יקיים מהלך חופשי ויצירתי עם כל אחד מהכדורים. מהלך כזה גם דורש יותר זמן ונחת מאשר מהלך של תגובתיות. 2. המהלך עם הכדור נגזר גם מאופי הכדור (המשימה) – האם הוא מעודד תגובתיות, או מעודד מהלך חופשי, יצירתי, חקירתי. זה כמובן תלוי גם בתרבות הכיתתית, בגישה של המורה, בגישה של הילד… את כל אלה יש לפתח.

איך להכניס יותר חופש למהלך הלמידה?

אני מדברת כאן על חופש במהלך הלמידה, כי הוא קשור לאפשרות של תנועת החיים לנבוע בתוך הפעילות.

הפיילוט שאנחנו מקיימות בשבועות האחרונים של שנת הלימודים הוא ניסיון לאפשר הזדמנויות למידה בנושא "לימודי" מתוך תנועת החיים. הנושא שבחרנו הוא "משולשים" לכיתות ב-ג. שזרנו מרכיבים שונים מתוך גישת למידה מתוך תנועת החיים, ביניהם פיתוח יכולת לשים לב לתחושות ביחס למושגים שלומדים, להיות בקשיבות ובתשומת לב למה שעולה ביחס למושגים והאובייקטים. בנוסף, עיצבנו פעילויות שמאפשרות חופש על-ידי הזמנה לחקירה, יצירה, זרימה.

דוגמה לפעילות שמאפשרת חופש: עיצבנו שתי פעילויות פשוטות שהילדים הוזמנו לבחור ביניהן. האחת –  חידה למציאת משולשים המתחבאים בשרטוט מורכב. השנייה – יצירת ויטראז' משרטוט של קווים ישרים וצביעת משולשים שנוצרו בתוכם.

הפעילות של ויטראז' משולשים היא פעילות פשוטה ולא מתוחכמת במיוחד, אבל יש בה מספר עקרונות שמאפשרים לתנועת החיים לזרום בה. היא כמו הכדור המתגלגל לרגלי הילד. אנחנו מקווים שהילד יאסוף את הכדור, לא יתעלם ממנו, ולא יתנגד לו. אין ערובה שזה יקרה, אבל השתדלנו שהכדור יהיה מושך ומצודד, כדי שהילד ישמח לקראתו. אם ולאחר שהילד הרים את הכדור[1], חשוב שירגיש חופשי לחקור, ליצור, לשחק אתו. מצד אחד צריכים להיות איזשהם "חוקים למשחק" כדי שיהיה מאתגר ומעניין. מצד שני, חשוב שהמשחק יאפשר מרחב פתוח לחקירה ויצירה כדי שתנועת החיים תוכל לנוע בחופשיות ולהנביע צעדים.

הנה ניסיון לתאר שלושה עקרונות, ואולי יהיו עוד בהמשך:

1. פעילות מסקרנת ומושכת שמזמינה את הילד להתחיל אותה (חומרים מזמינים – שקפים וטושים, ההזמנה ליצור ויטראז' ולתלות על החלון)
2. פעילות עם קווי מתאר ברורים, "חוקי משחק" שמעוררים עניין ואתגר (להשתמש רק בקווים ישרים, לצבוע רק משולשים)
3. פעילות שבתוך קווי המתאר שלה יש הרבה פתיחות, אפשרויות מרובות וגמישות, מרחב לחקירה ויצירה (אפשר לצייר מה שרוצים, איך שרוצים, באיזה גודל שרוצים, כמה קווים שרוצים, כמה צבעים שרוצים, ובלבד שיהיו קווים ישרים וצובעים רק משולשים).

בארגז החול שלנו כרגע יש פעילויות פשוטות ולא יומרניות. אני בטוחה שפעילויות כאלה ודומות להן כבר עשו לפנינו. אבל המזיגה בין הרעיונות שבענן לבין ארגז החול היא משמעותית ומאפשרת להבחין בין מה שכן לבין מה שלא נחווה כלמידה מתוך תנועת החיים. עוד בהמשך…

תודה לחברי קבוצת החשיבה שמלווים אותי בחודשים האחרונים בדרך לא סלולה. להדס שדות (שגם יזמה את הפיילוט ושותפה מלאה לו), סנדרה קדם, ליטל חן ויהונתן קוטלר.

[1] הרמת הכדור ומשחק אתו היא דוגמה למושג רלוונטינג שג'נדלין טבע. רלוונטינג מתייחס להשתתפות של אובייקטים מהסביבה בתוך תנועת החיים ליצירת הצעד הבא. אפשר לומר שאם הילד הרים את הכדור והתחיל לשחק בו, הכדור היה רלוונטי והשתלב בתנועת החיים שלו.