כשהאטה בחינוך פוגשת צעירים חסרי מנוח

סדנה על האטה בחינוך עם סטודנטים במכללת אורנים

כבר מזמן ברור לנו שיש להביא את בשורת ההאטה בחינוך לשערי האקדמיה – לפגוש סטודנטים לחינוך, מורים לעתיד, ומורים בפועל, דווקא בשדה הלימודים וההכשרה, המקומות שבהם יש פתיחות לשינוי, להקשבה, לטרנספורמציה.

ההתנסות הראשונה שלנו היתה במסגרת קורס על "פדגוגיות חדשניות" של ד"ר סלעית רון במכללת אורנים. סלעית מחוברת לרעיונות ההאטה בחינוך, כך שהיה אך טבעי לשתף פעולה סביב הסדנה הזו, והיא שמחה לארח אותי לשלושה מפגשים בקורס שלה.

הסדנה התבשלה ותוכננה עמוק בתוך תקופת הקורונה וכל הפעילויות אורגנו כך שיועברו בזום. אבל כשבועיים לפני הסדנה התברר שמכללת אורנים פותחת שעריה ושהשיעורים יהיו מעתה במכללה, פנים אל פנים. משמח ככל שיהיה הדבר, לאחר תקופת הריחוק והבידוד שכולנו חווינו, הסתבר שהחזרה ללימודים במכללה כרוכה באתגרים לא פשוטים. אם עד עכשיו היה עלינו להתמודד אם אתגרי הזום והאינטרקציה הבעייתית במדיום הזה, הרי שעכשיו נאלצנו להתמודד עם פיצול הקבוצה לאלה שהצליחו להגיע ולהשתתף בנוכחותם ובגופם, לאלה שנשארו בבית והשתתפו באופן פאסיבי בזום – לא כל כך שומעים, לא תמיד רואים, וכמעט ולא משתתפים.

ועם כל הרקע הזה, בכל זאת היתה לנו סדנה מעניינת מאד ומלמדת, וגם מוצלחת ומשמעותית.

אתן כאן סקירה מהירה בליווי תמונות של שלושת המפגשים, ואחר-כך כמה מחשבות:

מפגש ראשון – מהי האטה בחינוך?

זה היה מפגש הכרות. הסטודנטים והמרצה התרגשו כל כך מהמפגש פנים אל פנים לאחר זמן רב כל כך.

לאחר שהצגתי מעט את רעיונות ההאטה הכלליים, היה חשוב לי שיחשבו וידונו בעצמם כיצד רעיונות ההאטה יכולים להיות מיושמים בחינוך. למעשה, המשימה שהיה עלינו להתמודד איתה ביצירת התחום הזה – האטה בחינוך.

אפשר לראות שהרעיונות שהעלו מגוונים ודומים להרבה מהעקרונות שלנו, עוד לפני ששיתפתי אותם בתרשים העקרונות שלנו.

תרשים העקרונות שהצגתי בסיום השיעור היה עכשיו מחובר להרבה מהרעיונות שלהם.

מפגש שני – אז איך עושים האטה בחינוך?

אחד היתרונות של קיום סדנה חדשה היא התמריץ ליצור פעילויות ופרקטיקות חדשות. במפגש הזה רצינו להדגים פרקטיקות של האטה בחינוך. היה עלינו ליצור פעילויות שמותאמות לסטודנטים שמדגימות עקרונות של האטה בחינוך.  פיתחנו 3 פרקטיקות וחילקנו את הסטודנטים לשלוש קבוצות. אחת בזום, ושתיים נוכחות.

1. חיבור אישי לתחום הנלמד – באמצעות קלפי points of you חקרנו את החיבור שלנו להיבטים של האטה בחינוך. סטודנטית: "בהתחלה לא ראיתי איך הקלף שקיבלתי מתחבר למשהו שקשור להאטה. אבל המשכתי להתבונן, ואחרי זמן הגיעה הבנה עמוקה. אף פעם לא חשבתי על זה ככה"

2. התבוננות וביטוי אישי – לקחנו לנו אתנחתא לשיטוט חסר תכלית, התבוננות ושהיה במהלכה אספנו דברים שמשכו את תשומת ליבנו. אחר-כך שקענו ביצירה חופשית של ביטוי אישי. סטודנטית: "אני לא זוכרת מתי הנחתי לעצמי לשוטט ולהתבונן סביבי סתם ככה…"

3. מינימליזם – איך זה מרגיש להתנסות במשימה עמוסה עם המון סעיפים? איך זה מרגיש להתנסות במשימה מינימליסטית פתוחה ומעוררת מחשבה? בניסוי הקטן שעשינו הסתבר שיש דווקא אנשים שאוהבים משימות עמוסות. עניין של הרגל? סגנון אישי?

מפגש שלישי – האטה בחיים ובכיתה שלי

במפגש האחרון פתחנו את האפשרות והמרחב לחשוב על רעיונות של האטה בחינוך שיוכלו ליישם מחר בבוקר.

לצד החשיבה על יישום האטה בחינוך ביומיום החינוכי, עלו וצפו שאלות של איך ליישם רעיונות שהם כל כך מסכימים איתם במציאות עמוסה, מאיצה.

עלו גם שאלות שקשורות לחיים וקיימנו שיח סביבן:

• מה זה אומר לשמר איכות של האטה בתוך מציאות עמוסה, מהירה, מאיצה?
• איך אפשר להיות בשלווה ובתשומת לב ברגע הנוכחי, גם כשמחכות לי משימות רבות?
• איך להיות בתוך המעשה החינוכי כאן ועכשיו באיכות של האטה גם כשצריך להספיק הרבה חומר?
• איך ללמד את הילדים להיות ברגע של למידה, למצות אותו וליהנות ממנו בלי להחזיק על הכתפיים הקטנות את כל 12 שנות הלימוד בכל עת?

דיברנו על השינוי האמיתי מתחיל מאתנו, מהגישה שלנו, מהיותנו סוכני שינוי שמביאים איכות מיוחדת של האטה. אחד הסטודנטים עשה את החיבור וציטט את המשפט שמיוחס למהטמה גאנדי:

"היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך"

סיימנו את השיעור בעוגות ועוגיות נפלאות מעשה ידיהם של שניים מהסטודנטים.

חיים מאיצים פוגשים בהאטה

יש משהו מאתגר בלהביא רעיונות האטה לסטודנטים צעירים, שנתונים תחת לחץ מתמשך של לימודים, עבודה ומטלות רבות שמכתיבים סגנון חיים שההאטה ממנו והלאה. יתרה מזאת, כיוון שמדובר באנשים צעירים ונמרצים בשנות ה- 20 לחייהם, ועם טמפרמנט שמונע מהשאיפה להתקדם ולהגיע רחוק, עדיין אין בהם כמיהה וחיבור לרעיונות של האטה. ההתפכחות והכמיהה לחיים איטיים יותר, וכן השינוי התודעתי שהאטה לא סותרת התקדמות והצלחה מגיעים בדרך כלל בגילאים בוגרים יותר, כשמבינים שלא חייבים לקבל את ההנחות המאיצות שנכפות עלינו.

מתוך השיח איתם, התבהר לי שהדבר החשוב לדבר איתם עליו זו האיכות של ההאטה. לאו דווקא האטת הקצב של החיים והאינטנסיביות, יותר דגש על נוכחות, התבוננות, וחיבור לעצמם.

למשל, סיפרתי להם, כבדרך משל, שיצאתי היום כמה דקות מאוחר מידי – מרעננה למכללת אורנים. יכולתי לקרוס אל תוך דפוסים של לחץ, דאגה שאאחר, אולי לנסוע מהר יותר, וכל הדרך להיות עסוקה בחשש האם אגיע בזמן או לא, בהתבוננות בשעת היעד שהוייז קובע  – דקה לכאן או לכאן. אבל מתוך החלטה, אימצתי גישה אחרת – גישה של איכות מאטה. החלטתי שבחלון הזמן שבו אני נוסעת אני פשוט לא דואגת. יכול להיות שאאחר בכמה דקות, אבל אני לא הולכת לעשות שום דבר לגבי זה (וכנראה גם לא יכולה). במקום לדאוג, פתחתי רדיו, שרתי לעצמי, התבוננתי בנוף החולף ונהניתי מהנסיעה. כשהגעתי ראיתי שנותרו לי עוד כמה דקות. כאן התגייסתי וגיליתי תושיה, חניתי מהר, והלכתי בזריזות אל הבניין בו נערכת הסדנה. ללא קשר אם איחרתי או לא (סקרנים? לא איחרתי…), העובדה שהשעה בה נהגתי היתה שעה של איכות, נוכחות ונינוחות במקום שעה של לחץ ופיזור דעת, היא החשובה. במקום לחיות את העתיד ולחשוש ממנו, לחיות ולהיות ברגע הנוכחי. רוחני ככל שזה נשמע, זו הליבה של ההאטה.

הסטודנטים מאד התחברו לרעיון הזה, והתעניינו איך אפשר להכניס את הרעיון הזה לחיים ולתרגל אותו. הם הרגישו שזה מאד רלוונטי לחיים שלהם באופן כללי. אבל מהי המשמעות בהקשר למעשה החינוכי? דיברנו על האפשרות להכניס את האיכות הזו לתוך השיעורים. למורים יש הרבה לחצים להספיק חומר, להכין ילדים למבחן, לצמצם פערים, וגם אילוצים ומועקות אחרות. אבל כמו שעת הנסיעה הנינוחה והנוכחת, גם בשעת השיעור, אולי אפשר להשאיר את האילוצים והלחצים מחוץ למסגרת השיעור ולאמץ גישה של איכות ונוכחות במה שקורה עכשיו בשיעור. במרחב שנפתח המורה יכול לתרגל איכות של נוכחות, התבוננות וחיבור לעצמו, ולילדים שסביבו. זה כל מה שמתרחש בשיעור הזה, בלי לדאוג למה נספיק, ומה יהיה אחר-כך. הנוכחות האיכותית בשיעור מאפשרת את כל הדברים הטובים שהאטה מביאה איתה – חיבור, התבוננות, ביטוי אישי, העמקה, קשר אישי ועוד. אחרי שיסתיים השיעור, או יום הלימודים, נוכל לשוב לדאוג, ונחשב את המסלול מחדש בהתאם לאיפה אנחנו.

זו האטה במציאות מוכתבת.

לסיום, שמחתי להזדמנות לפגוש פנים אל פנים סטודנטים ולדבר איתם על רעיונות של האטה, לאפשר להם להתנסות בפרקטיקות של האטה ולחוות איכויות של האטה בפועל, לשוחח על לבטים וסוגיות, להתמודד עם הפערים בין הרעיונות לשטח, ולהתבונן כיצד באופן הדרגתי הם מתחברים ומתעניינים ברעיונות שהם אולי פחות אינטואיטיביים עבורם. החיבור האמיתי היה דרך האיכויות של ההאטה.