איך כותבים ברכה לשנה החדשה ולא ממחזרים שוב את מה שנהוג לכתוב, את מה שכבר קראתי מסביבי, או הורגלתי לכתוב?
האמת שאפשר גם למחזר וזה בסדר. גם אני "חוטאת" בזה מידי פעם, וזה עובר. חלק גדול מהזמן שלנו אנחנו ממחזרים דברים שאנחנו כבר יודעים.
ברכה חדשה ממש
אבל לפעמים, אנחנו באמת רוצים לומר או לכתוב משהו חדש, אותנטי, שלא אמרנו אף פעם, וגם לא שמענו אף אחד אחר אומר את זה.
למה רק לפעמים? כי זה דורש מאמץ להיכנס לעומק, לגשש שם באפלה, לחכות ולנסות לזהות משהו חדש שנולד, חדש באמת, שלא ידעתי מעולם. כשזה קורה, זו הרגשה נהדרת, של יצירה, של תובנה מפליאה.
את זה אני שומרת להזדמנויות באמת חגיגיות.
ומה חגיגי יותר מאשר יציאתה של שנת קורונה מורכבת ומאתגרת ביותר?
ומה חגיגי יותר מאשר כניסתה של שנה חדשה ומבטיחה, מלאה בסימני שאלה, אי וודאות, חששות, לצד תקוות ושאיפות?
בהזדמנות חגיגית זו, אנסה לכתוב משהו חדש לשנה החדשה.
מה אאחל לעצמי? ובאותה מטבע, מה אאחל לכל אחד מכם לשנה החדשה?
אני בוחרת להעמיק רק באיחול אחד, גם אם יש רבים אחרים.
אני מאחלת לנו התחדשות. למצוא דרכים להתחדש שוב ושוב כל הזמן.
האם נוכל לזהות דברים בחיינו שפעם ריגשו אותנו, הצמיחו אותנו, אפשרו לנו יצירה ומימוש עצמי, והיום אנחנו מזהים שמשהו שם נובל, מתייבש ואין בכוחו להניע אותנו כמו בעבר?
אני מבקשת להשתחרר מהדפוסים שארגנו היבטים מחיי, והצליחו לשרת אותי עד כה, אבל כבר לא משרתים אותי יותר, ולייצר דפוסים חדשים שמאפשרים צמיחה. להשתחרר מהדפוסים שסיימו את תפקידם – אלה דפוסים שעשו אותי מאושרת עד כה, הצמיחו ופיתחו אותי ובמסגרתם מצאתי משמעות. אבל כעת אני מזהה שמעצם הצמיחה, הלמידה, וההשתנות שלי, הדפוסים האלה מאבדים מכוח ההצמחה שלהם ושוב אינם תומכים בתהליכים חיים המבקשים להתחדש.
דפוס שנס ליחו – דוגמה
אתן דוגמה אחת, ואניח לכם למצוא בחייכם עוד.
במשך שנים סיגלתי לי דפוס לרוץ שלוש פעמים בשבוע ופיתחתי יכולת לרוץ בקצב מהיר, כמו גם יכולת לרוץ למרחק. רצתי לבד, עם הכלבה, עם חברות, השתתפתי במרוצים, ונהניתי מהדרך ומהיכולות המתפתחות. הדפוס הזה מילא אותי בסיפוק ושמחה. אך במהלך השנה שעברה חשתי יותר ויותר שעמום שנוגס בדפוס הזה, והדפוס מתקשה להחזיק בתוכו את הגרעין החי שמייצר את הרצון לרוץ.
כשדפוס קיים מאבד מכוחו לתמוך בתהליכים חיים, תחושות רעות נצמדות אליו, מאיימות להחניק את התהליכים שבו. זה יכול היה לגרום לי להפסיק לרוץ. אגב, גם זה בסדר. לפעמים עיסוקים בחיים מגיעים למיצוי ומפנים מרחב לדברים אחרים.
אבל הריצה עדיין חיה ובועטת בי, מבקשת לשנות משהו, להתחדש. משהו עדיין ער, מבקש לפרוץ, להתנער וליצור דפוס חדש ורענן.
החדש הזדמן, הופיע, נקרה בדרכי, בסוג של צירוף מקרים. משהו שהגיע ונשא אותי קדימה אל עבר החדש והלא ידוע, אבל עם תחושה של התרגשות לקראת התחלה חדשה.
כך קרה שהשלתי את דפוס ריצת הכביש 3 פעמים בשבוע, כאשר מועדון ריצת שטח הופיע בחיי, עם הזדמנויות חדשות לצמיחה והתפתחות, עם אתגרים וחוויות חדשות, ומדרג של אימונים שלא הכרתי עד כה. החדש מרגש, מרענן, מכניס אנרגיות חדשות לחיים.
אילו דפוסים מבקשים להשתנות, לאפשר לחדש לפרוץ? אולי עיסוק בתחביב שהפך מונוטוני – איזה דפוס שם מבקש להתחדש? שגרת בוקר לא מספקת ולא מייצרת אנרגיה להמשך היום? אחד מנתיבי העיסוק בעבודה מונע רק מכוחות האינרציה? דפוסי צרכנות מתסכלים? יחסים שהתקבעו סביב שיגרה מונוטונית? בכל תחום אפשר להתפתח, להתרגש מחידוש, להוסיף משמעות. מאילו דפוסים נרצה להשתחרר כדי לאפשר לחדש להתעורר, ולתהליכי חיים לנבוע?
זה היה איחול אחד, היבט אחד מברכת השנה טובה שלי לעצמי ולכם. שלא נתייחס לדבר בחיינו כמובן מאליו, ונמשיך לחדש ולהתחדש.
ואחרי כל זה, אני מאחלת לכולנו את כל הדברים הבנאליים, השחוקים, הידועים, אבל הכל כך חשובים ושכולנו מייחלים להם: שמחה, בריאות, הצלחה, הגשמה ושגרה שמאפשרת יצירה ועשייה.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת
תגובה אחת
איזו דוגמה נפלאה, ואיזה שילוב של העולמות שלך.
ההסתכלות על ההתחדשות דווקא כהתבוננות קודם כל לאחור הוא נפלא ונכון כל כך בעיני. ההתחדשות הכי מאתגרת היא לא להתחיל משהו לגמרי חדש, אלא להפרד או להתאים את מה שכבר קיים למי שאני עכשיו, בתוך ההשתנות הזו. לוקחת לעצמי בשתי ידיים את האיחול הנהדר הזה.
וגם את הבחירה מתי כן נכון לי להשקיע את המאמץ הכרוך ביצירת משהו חדש מתוכי. תודה ששיתפת גם בתהליך ובמחשבות שהובילו לברכה הנפלאה, ולא רק בברכה עצמה.