כתיבה: הדס שדות ואורית פרנפס
אחד הדברים המשמעותיים ביותר הוא ליצור מודל חינוכי חדש שמממש את תפיסת עולמנו החינוכית. זה מה שעשינו במשך כמה חודשים טובים החל מינואר 2021 – קבוצת נשות חינוך נפגשנו בכל שבוע למספר שעות ועברנו יחד תהליך של איסוף, ארגון, דיון, זיקוק ודיוק עד למודל המתגבש: למידה בתנועה.
בדרך נפגשנו עם מודלים קיימים שעניינו אותנו והרגשנו למה אנחנו נמשכות, ומה פחות מתאים לנו.
את המודל הדמוקרטי רובנו הכרנו ממקור ראשון – התחברנו למפגש הבין-אישי, לגישה הדיאלוגית, לקהילתיות, ולבחירה והאחריות. יחד עם זאת, הרגשנו שהיום המרוצף בשיעורים קצרים לא מאפשרים נחת, ותהליך עמוק.
מהחינוך הפרוגרסיבי לקחנו את החדווה, העניין וההתנסות. אבל גם כאן חסר לנו זמן חופשי ללמידה ויצירה.
מודל סאדברי והגותו של פיטר גריי על משחק חופשי הרשים אותנו במובן של זמן ואפשרויות בלתי מוגבלות לשחק ולחקור והזדמנויות למידה טבעית והתפתחות שהוא מגלם. אבל זה כבר היה פתוח מידי. לנו היה חשוב גם לפתוח צוהר לילדים לעולמות שפחות נגישים להם.
למדנו קצת על רג'יו אמיליה, על אקטון אקדמי, ועל חינוך מונטסורי. הכרנו את מודל הבוסתן – בית חינוך בתנועה. מכל דבר שאבנו השראה.
רצינו לקחת את הטוב מכולם, ולמלא את מה שחסר לנו בהם: מפגש בינאישי, בחירה, אחריות, הזדמנויות למשחק, חקירה ולמידה טבעיים וחופשיים, ארגון למידה של תחומי דעת ומיומנויות, למידה מתוך חדווה, עניין והתנסות. המשכנו לדבר, לעשות פעילויות ביננו, לבשל, להתגלגל, לעצור קצת ואז להמשיך. ובהדרגה התהווה: מודל למידה בתנועה.
מודל למידה בתנועה
מהות
למידה בתנועה מאפשרת לילדים לחוות: למידה טבעית אשר נובעת בין היתר מהמרחב המצוי סביבנו, תוך יצירת תחושת מסוגלות שמאפשרת להתמודד עם אתגרים ושינויים תמידיים ובאמצעות טיפוח של תחושת שייכות וקהילתיות אמיתיים, אשר אינן תלויות במקום ובמבנים, אלא ביצירת קהילה בת קיימא.
עקרונות למידה בתנועה
חמישה עקרונות בסיסיים עומדים בבסיס המודל של למידה בתנועה:
- חיבור לחוויה – למידה מחוברת מתוך חוויה והתנסות, מונעת מרצון, סקרנות ותשוקה פנימית.
- מסוגלות לשנות – הרגשת ביטחון ויכולת לפעול, ליצור ולברוא בעולם.
- אחריות לעצמי ולעולם – פעולה מתוך הבנת ההשלכות כלפי עצמי והעולם.
- החופש להיות – שהייה, הרהור, משחק חופשי, ליצור ולפעול מתוך חדווה ונחת, הנאה וכיף.
- יחסים קשובים – רקמה אנושית המאופיינת בקשיבות, אמפתיה ויחסי אמון.
למידה בתנועה – הלכה למעשה
למודל למידה בתנועה מספר מרכיבים בולטים ויוצאים דופן.
מרחב הלימוד המשתנה
למידה בתנועה פועלת ללא מבנה פיזי קבוע. מרחב הלימוד משתנה בכל תקופה (מידי חודשיים-שלושה), ברחבי היישוב (במקרה שלנו, הוד השרון).
העדר מבנה קבוע לכיתה מייצר אתגר ואי נוחות יחסית, אשר מחייבים את הלומדים ואת הקהילה כולה להיות בתהליך מתמיד של הסתגלות, צמיחה והתפתחות, תוך שמירה על פתיחות וגמישות מחשבתית. התמודדות זו מפתחת תחושה חזקה של מסוגלות, וגם רגישות וקשיבות לסובבים אותם.
היציבות והקביעות של המסגרת נוצרות ע"י קהילה חזקה ומגובשת, המהווה עוגן חברתי עבור הילדים והצוות. המעברים בין האתרים מחייבים את המסגרת לייצר חוקים ונהלים ברורים ובכך מחזקים את תחושת המעורבות והאחריות של הילדים.
סדר יום
לסדר היום 4 מרכיבים עיקריים:
- מפגש בוקר (45 דקות)
- מסע למידה קבוצתי (כשעתיים)
- זמן גמיש (כשעתיים)
- מפגש סיכום (30 דקות)
אין הפסקות במהלך היום – ההפסקות נכנסות באופן אורגני לחלקי היום השונים.
מפגש בוקר
מפגש הבוקר מוקדש להתכנסות פיזית ורגשית דרך התעמלות גופנית, שיתוף קבוצתי וחיבור לחלק הבא של מסע למידה לפני החלוקה לקבוצות באמצעות קריאת ספר או סיפור כלשהו.
חלקו הראשון של המפגש מוקדש לפעילות פיזית תנועתית (התעמלות, משחק פיזי, מיינדפולנס וכדומה). פעילות זו מאפשרת לגוף להתכונן ליום הלמידה החדש שבפתח, ולהתחיל את היום עם אנרגיות בריאות.
חלקו השני של המפגש מוקדש לחיבור הקבוצה לסדר היום הספציפי ולמסירת דגשים הקשורים ליום שמתחיל.
מסע למידה קבוצתי
מסע למידה הוא זמן קבוצתי, שבו מאורגנת פעילות למידה מולטידיסיפלינרית במרחב הלימוד, אשר כוללת חיבור למיומנויות ליבה כמו שפה, חשבון, מדעים ואנגלית. במהלך המסע חוקרים הלומדים נושאים מיוחדים במרחב הלימוד דרך התנסויות, טיולים, סיפורים, פעילויות, שיחות ועוד. בתוך מסע למידה נכללים גם נושאים ערכיים, יצירה, בריאה ואקטיביזם. במהלך מסע הלמידה מתנסים הלומדים בפעילויות קבוצתיות שונות, בהתאם לשאלות החקר העולות סביב הנושא.
מסע הלמידה מחובר למרחב הלימוד המשתנה שבו הוא מתקיים, ניזון ממשאביו, ומקיים אינטרקציות מגוונות איתו.
בתוך המסע יש גם פרוייקט אישי שהלומד חוקר בעצמו ומשתף את הקבוצה בסופו.
זמן גמיש
זמן גמיש הוא זמן של בחירה ופעילות חופשית – תכניו ופעילויותיו נבחרים על-ידי הילד בהתאם ליעדים אישיים, עניין והזדמנויות במרחב. חלק זה של היום מאפשר ללומדים לממש את המטרות והיעדים האישיים שהם מציבים לעצמם, ולפעול (לבד או בקבוצה) להפיכת המרחב לטוב יותר עבורם ועבור הסובבים אותם. כמו כן, בזמן זה יכולים הלומדים ליהנות מזמן חופשי למשחק, למידה, שיחה, שהייה ומנוחה. זמן זה מיועד גם לחונכויות אישיות.
מפגש סיכום
מפגש בו מסכמים את היום, כותבים רפלקציה במחברת, וגם אומרים תודה למישהו לסיכום היום.
בהתרגשות – משיקים את המודל
בתחילת שנת הלימודים הגשנו בקשה ליוזמה למחוז מרכז לביצוע פיילוט של המודל. היוזמה אושרה וקיבלנו אישור ותקצוב להתחיל פיילוט של יום למידה בשבוע עם תלמידי בית הספר הדמוקרטי בהוד השרון.
היוזמה למידה בתנועה פועלת מתחילת 2022 עם קבוצה רב גילאית של 25 לומדים ולומדות מכיתות א עד ו. הקבוצה התחילה במסע למידה מקוצר בחורשת "בית הנערה", סמוך לבית הספר הדמוקרטי בהוד השרון. במסגרת מסע הלמידה, חקרה הקבוצה את היסטוריית המקום ואת הצומח והחי מסביבה. הקבוצה בהובלה של שני מנחים, הדס שדות וטל מוזס, בנתה והקימה ספרייה קהילתית בכניסה לבית הספר לשימוש הקהילה. בתוך הספרייה נכתבו והופקו כרטיסיות מידע על החי וצומח במקום וכן משחקי למידה. בנוסף הוקם אתר שמרכז את כל המידע שנאסף ומהווה פלטפורמה להמשך חקירה והוספה ע"י בית הספר.
לאחר מספר שבועות, עברנו למרחב הלימוד הבא – מוזיאון עין חי בכפר מל"ל לפרק זמן ארוך יותר של שלושה חודשים.
מסעות הלמידה במוזיאון עין חי
מסע הלמידה במוזיאון החל בחקירה והעלאת שאלות שעניינו את הלומדים והלומדות ולימוד כללי של הסיפור של המקום. אחרי 2 ימי למידה במקום, התחלקנו ל-2 מסעות למידה, לבחירת הלומדים והלומדות.
מסע למידה 1 – "איך?"
מסע הלמידה עוסק בשאלות שונות שעלו על איך דברים עובדים – איך השקו את הפרדס, איך בכלל היו מים, איך עובדים המאזניים, איך בונים משקל, ועוד. חפרנו תעלות מים לעצים ולמדנו איך לשפר ולדייק אותן. הבנו, דרך הרגליים, שזה כיף בהתחלה אבל קשה כשצריך לחדש את זה בכל פעם. ניסינו להבין מאיפה מגיעים המים וחקרנו את מחזור המים בטבע כששאלנו – "אבל איך המים הגיעו לבאר?" בנינו מאזניים עם קולב וכוסות נייר וניסינו לשים בהם אבנים בגדלים ובכמות שונה. ועוד שאלות מעניינות לפנינו.
מסע למידה 2 – "איך זה להיות ילד.ה בתקופת ההתיישבות?"
הרבה שאלות עלו מהתבוננות בתמונות ומקריאה בספרים מפעם – במה שיחקו? איך קבעו עם חבר? האם היתה מכולת בכלל? איך הגיעו ממקום למקום? האם היו בכלל כלי כתיבה? ועוד. סיירנו במושב דרך התמונות והסיפורים שתלויים על המשקים השונים, קראנו בארכיון המוזיאון את סיפורי המתיישבים והזמנו את יהונתן בן ה-87 שגדל במושב בשנות הארבעים כדי לספר לנו על הילדות שלו. כל סיום מפגש מסתיים בכתיבת רפלקציה במחברת המסע שלנו והתנסינו גם בכתיבת קטע קצר מיומן של ילדה מאז על היום שלה.
הזמן הגמיש במוזיאון
יש הזדמנויות רבות ללמידה ופעילות במוזיאון. תמיד יש איתנו את הסדנאות הניידות שלנו. אחת מלאה בחומרי יצירה שאפשר ליצור ביחד או לבד. השנייה מלאה בספרים (מתחלפים) ובמשחקי קופסה שונים. יש גם מגרש ספורט וגן שעשועים צמוד שמאוד אוהבים לבלות בו. לפעמים יש פעילויות שמוצעות מראש, ולפעמים הורה שהגיע להתארח והביא איתו משהו, או שאחד הילדים יוזם או מביא משהו מעניין. בזמן הזה אפשר גם להמשיך לעבוד על מה שהתחלנו במסע למידה. אפשר לצאת לטיול, אפשר לשחק ולפטפט עם חברים, להתקשר לחברים חולים, לתפוס שיחה אישית עם הדס או טל, ומותר גם להשתעמם.
שותפות הורים בלמידה בתנועה
מתחילת המסע שלנו, בפיתוח המודל, היה לנו ברור שלהורים חלק חשוב מאד בליווי ותמיכה של למידה בתנועה, וחשוב לנו לטפח יחסים של שותפות עם ההורים. לאחר כל יום למידה שבועי ההורים מקבלים סיכום מפורט ותמונות ממהלך היום. אחת לחודש-חודשיים אנחנו מקיימים מפגש עם כל ההורים שבו מציגים את מהלך הלמידה, את העקרונות מאחוריו, תיעוד הלמידה ממחברות הילדים, מתמונות ומתוצרים. במפגשים אלה, ההורים לוקחים חלק בפיתוח, חשיבה ועיצוב החזון. ההורים גם מוזמנים לקחת חלק, ככל שירצו במהלך ימי הלמידה. שותפות זו יקרה בעינינו ונראית לנו חיונית כחלק ממודל ייחודי זה.
ומה הלאה?
עד פסח נסיים את התקופה שלנו במוזיאון כפר מל"ל ונמשיך למקום הבא. אנחנו עוד רוצים לאסוף את כל מה שלמדנו במסעות הלמידה ולהשאיר מזכרת משמעותית מאיתנו – תוצרים שהפקנו למי שיבוא לבקר במוזיאון כדי שילמד מזה גם.
מיד אחרי פסח נעשה מעבר נוסף למקום הבא שלנו. נתמודד עם סיום תקופה, אריזה ומעבר וכמובן הסתגלות למקום הבא. נאמץ את חוסר הנוחות ונרוויח ממנה חישוב מחדש ולמידה על מעברים.
יש לנו גם תכניות על הרחבת התכנית לשנה הבאה אחרי שנת פיילוט מוצלחת. האתגרים שיש בפיילוט של יום בשבוע הם בדיוק אלה שמעודדים אותנו לשאוף להרחיב את התכנית בהמשך לשבוע למידה מלא.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת
10 תגובות
אורית יקרה, איזה פוסט מרגש ומשמח!
נפלא לראות איך רקמתן מודל שמדייק מה ילדים צריכים.
ככה צריך להראות יום של ילדים בבית הספר – מתוך עניין וסקרנות, שעוסק בבניית יחסים, התמודדות עם חוסר ודאות, גמישות מחשבתית, יצירתיות ולמידה טבעית ופתוחה. מחכה לשמוע עוד!
ליאת
תודה על התגובה ליאת. כיף לקרוא 🙂
הדס
אני חושב שזה נפלא ….אבל לא הייתי מקבע את הרעיון לתבנית של סדר יום….צריך להשתחרר גם משם….ובכלל לא בטוח שצריך לחפש מודלים….צריך לחפש גישה כללית, תפיסה, פרדיגמה….מודל נשמע קצת כמו מתכון….כל המודלים להצלחה בחיים על מאפיינים שונים שלהם עונים על צורך קמאי לקבל מתכונים …הנחיות והוראות של מה לעשות….מחפשים כלים. הכלי המרכזי הוא האדם והוא באמת זכאי לחוות תנועה חופשית שנובעת מהסקרנות והעניין הטבעי שלו…בדרך שלו שמתאימה לו ( מי ברכב ומי ברגל). הנסיון לבנות מודל חינוכי מצמצמת את מהות החינוך וקושרת אותו לעולם תעשייתי נצלני, תחרותי וציני. מודל זה ביטוי שכביכול מציג אלגוריתם לפתרון בעיה….זה לא מה שצריך לאפיין תהליך חינוכי
תודה אמנון על התגובה שלך. היא בהחלט מעוררת בי מחשבות.
הצורך בסדר יום היא לאפשר מעט וודאות בתוך היום שלנו. אני מוצאת את זה הכרחי בגילאים הקטנים. הם אוהבים את השגרות שלנו ומבקשים לחזור אליהם. הסדר יום שלנו מאפשר גמישות בעיני. חופש יותר מזה מצריך יחס מבוגרים-ילדים הרבה יותר קטן ממה שמתאפשרת בתוך מערכת החינוך, לצערי..
לדעתי אתה מבלבל בין שני דברים שונים: האחד מסגרת תוחמת והשני כמילותיך "מי ברכב ומי ברגל".
תפקיד המסגרת הוא ליצוק וודאות ואכפתיות, לדעת ש"רואים אותך" גם כשאתה לא נמצא ובוודאי שיש סדר גם בכאוס. השראת שייכות.
בפוסט באתר על הביקור בבית הספר "הבית העגול" בפרדס חנה (https://www.learningimplicit.org/bait-agol) ישנה התייחסות לנושא ואני אצטט: "מורה אחד יוצא לחפש תלמיד שרשום לשיעור שלו. הוא קורא לו תוך כדי שהוא עסוק בחפירת בור עם שני חברים. התלמיד עונה לו שהוא לא בא עכשיו – "החסרת כבר פעמיים" עונה לו המורה, תוך כדי שהוא מסתכל בקלסר והולך חזרה לתוך המבנה. זה מעלה תחושה של סדר בתוך החופש."
ילדים כמבוגרים אוהבים את החופש שלהם לעסוק במה שהם אוהבים ולשקוע בזה עד ההתאהבות הבאה. אבל הילד המתואר יודע גם שמישהו נמצא בשבילו ואכפת לו ממנו. זו המסגרת.
לגבי "מי ברכב ומי ברגל" זה החופש שיש לתלמיד לבחור/להתעמק/צורת הלמידה וכד' והיופי הוא שצריך לדעת לשלב את זה יפה בתוך מסגרת.
ועוד משהו קטן בנושא המסגרת… המסגרת האנושית היא היום והלילה, שינה וערות, צחצוח השיניים לפתיחה וסגירה של היום ועוד…
לגבי המעברים בין התחנות, אני כותב את התגובה שלי לאחר זמן רב מאז נכתב הפוסט, אשמח לקרוא כיצד עבר המעבר ומה המסקנות שלכן מהמעבר של התלמידים.
אני לימדתי את נושא הוודאות/אי הוודאות בצורה תיאורטית לתלמידי כיתה ו' לפני המעבר לחטיבה. לכן אחלוק קצת ממני…
ילדים כמבוגרים חוששים ממעברים, במיוחד כשלא יודעים לאן עוברים. זה יכול להוביל אפילו להתקף חרדה.
הסתגלות של אדם לסביבה חדשה יכולה להיות מהירה או איטית וזה תלוי בהכנה שלפני המעבר. המטרה היא להקטין את משך זמן חוסר הוודאות ולהופכה לוודאות ומכאן ההסתגלות.
לכן אני מציע כי לפני מעבר לסביבת לימוד חדשה, תאמרו לתלמידים לאן עוברים ותגידו להם לחקור (ואולי להכין מחברת מעבר) את המקום לפני המעבר בכל דרך שהם יכולים: לשאול בני משפחה שיספרו על המקום ממקור ראשון, לבדוק באינטרנט, לבקר במקום פעם אחת לפחות (עצמאית או ככיתה). בצורה כזו, גם נוצרת למידה חווייתית, התרגשות, יש למה לצפות. ומצד שני, ההתרגשות של חוסר וודאות תהיה התרגשות חיובית ולא מאיימת.
תודה ובהצלחה!
ישראל, תודה רבה על ההתייחסות המפורטת. כיף ממש לקבל תגובה כזו, ועוד חודשים רבים לאחר שהפוסט הזה נכתב.
אני מקווה שהדס תגיב גם – כי היא זו שמובילה את מודל "למידה בתנועה" והיא גם זו שהובילה את הפיילוט.
רק אומר שאהבתי את מה שאמרת לגבי האיזון בין מסגרת לחופש, או היותו של חופש נתון בתוך מסגרת. זו גם תחושתינו החזקה.
לגבי המעברים – היה מעניין שהתפתח בפיילוט מנהג שבכל פעם שעוברים למקום חדש, עורכים אליו מסע רגלי – מהמקום הנוכחי, למקום החדש. הגוף כולו מתכונן למעבר.
מרתק לקרוא. נשמע כמו מודל שיש הרבה מאוד חשיבה מאחורי כל פרט ופרט בו, ועדיין הרבה גמישות ומקום לשינויים ולהתאמות של "כאן ועכשיו". נראה לי שזה שילוב מבטיח. סקרנית לשמוע- כמה קשר נוצר בדרך עם המבוגרימות שחיות ופועלות במקום? עם העובדים? עם המבקרות? עם אנשים שתחומי העיסוק שלהם קשורים? המפגש עם חוויות החיים של אדם, כמו שתיארת את המפגש עם האזרח הוותיק על חוויות חייו, נראה כמו חלק משמעותי ומלא ערך. מסקרן במיוחד במודל "הזמן האישי", מה שהוא מביא איתו, מתוך המפגש שהיה לפניו, וכמה זה מחלחל לשאר היומיום של הילדים. תודה גדולה ששתפת.
תודה קרין על התגובה שלך.
המוזיאון סגור למבקרים במהלך השבוע. אנחנו פוגשים א.נשים שעובדים במבנים בסביבת המוזיאון ואת אנשי המושב. ללא ספק המפגשים האלה הם המרתקים ביותר, אלו שגם הילדים.ות הכי מספרים.ות בבית מאוחר יותר. אלו התגובות שאנחנו מקבלים לפחות..
הרבה פעמים בזמן הגמיש יש המשך של מה שעשינו קודם, הם פשוט ממשיכים את מה שעשו בצורה טבעית, אבל לא תמיד.
ההתבוננות במה שקורה לקבוצה מאוד מעניין בעיני. מחכה למעבר שלנו שמתקרב, למרחב הבא, כדי לראות איך יהיה…
נמשיך לעדכן 🙂
הדס
מרגש לקרוא. איזו חקירה עמוקה ועשייה עשירה, יצירתית ומלאת מחשבה אמיצה וחכמה.
התרגשתי לקרוא את העקרונות הבסיסיים של המודל, שהם כל כך מדוייקים, קשובים ומרחיבי לב במבט שיש בהם על הילדים, על בני-האדם בכלל. ואז את ההלכה למעשה. זה מפעים לראות חלימה כזאת מתגשמת.
אני מוצאת את עצמי מנסה לדמיין את רעיון הנדידה ממקום למקום, שנשמע לי מאוד מעניין ומלהיב מצד אחד, ומצד שני, אני סקרנית איך מוצאים בתוכו ביטחון, פינה פרטית, שקט שנובע דווקא מהמוכר. אני זוכרת על עצמי בתור ילדה בבית ילדים שהתא שלי, המגירה הקטנה, היו ממש מקום עבורי. ואני חושבת שגם עבור בנותיי, יש משמעות למגירה שלהן בתוך הכיתה ואולי יותר מזה – הפינות האהובות שהן מוצאות לעצמן ברחבי בית הספר. יכול להיות שזאת פשוט תפיסה ישנה שלי שלא נשרה עדיין, אבל מעניין אותי איך חוויתן את זה עם הילדים.
תודה על העשייה המדהימה הזאת שממלאת את הלב בתקוה!
תודה נועה על הדברים שכתבת. כיף לקרוא את המחשבות שלך.
אנחנו מאוד עסוקות במחשבות האלה של איך מייצרים תחושת בית לצד הנוודות. השנה אנחנו רק יום בשבוע, במסגרת הפיילוט, כך שיש ללומדים והלומדות שלנו את הפינה שלהם.ן בבית הספר.
במודל המלא העתידי אנחנו שואלות שאלות דומות למה שהעלית פה.
חידדת לנו שוב את מה חשוב ואיך זה מרגיש מבחוץ. תודה רבה