בית-ספר מיתרים רעננה ע"ש פראנקל, ברנקו וייס

סדרת בשבילי הלמידה – סיורים לבתי-ספר מעוררי מחשבה והשראה

כתיבה: ד"ר אורית פרנפס

בדרך לבית-הספר

בוקר גשום, כמו בשבועיים האחרונים. חורף כפי שחורף צריך להיות. שלושה ממשתתפי הסיור שהגיעו מירושלים נתקעו בפקקים אופייניים למזג אוויר שכזה. למזלינו בית-הספר ערוך ומנוסה. חבורת הילדות והילדים שהמתינו לנו ולקחו אותנו לסיור בקבוצות קטנות המתינו בשלווה. המתעכבים מירושלים קיבלו יחס מיוחד מהילדה שמנהלת את הביקורים והשתלבו בסיור למרות האיחור.

זו היתה עבורי הפעם הראשונה בהובלת סיור לבית-ספר בלי השותפה המופלאה שלי למיזם הזה – הדס שדות. הדס נמצאת מעבר לים לתקופה ארוכה, ונותרתי לבד. לכן, הפעם לא היה תרמוס התה המפורסם של הדס, וגם לא מאור הפנים שלה, וכמובן ההחזקה המשותפת שחשובה כל כך. היה לי קצת עצוב. אבל לא לאורך זמן. כי די מהר פגשתי בפנים מוכרות מסיורים קודמים, וגם בפנים חדשות ששמחתי להכיר.

תודה רבה לאורית בליטנטל על תמונות רבות ששיתפה איתי, ושולבו במאמר הזה יחד עם תמונות שאני צילמתי.

"מבט על" על בית-ספר מיתרים

בית-ספר מיתרים רעננה ע"ש פראנקל, ברנקו וייס הוא בית-ספר ציבורי-ייחודי שש שנתי (חטיבת ביניים ותיכון) ברעננה. בתקופה האחרונה הוא נקרא גם: בית-ספר לאחדות ישראלית. בית-הספר הוא בבעלות מכון ברנקו-וייס.

בית-ספר מיתרים הוקם ברעננה בשנת 2002 על ידי קבוצת הורים (עמותת הורים לחינוך פלורליסטי) שביקשו לייסד בית ספר יהודי פלורליסטי בו יוכלו ללמוד יחד תלמידים מרקע חילוני ודתי מגוון. בית-הספר נמנה על בתי הספר המשלבים של רשת מיתרים. רשת מיתרים נוסדה ע”י הרב מיכאל מלכיאור בשנת 2001 במטרה לאפשר למגוון רחב של אוכלוסיות על הרצף היהודי-ישראלי לחיות יחד וללמוד בצוותא באקלים חינוכי מיטבי, המאפשר לכל אחד ואחת לעצב את זהותם.

במשך 20 שנה בית-הספר שכן במבנה ישן שברבות השנים נעשה קטן מידי למימדיו. הוא גם עבר תהליך של מעבר מבית-ספר פרטי לבית-ספר ציבורי-ייחודי, והצטרף לרשת בתי-הספר של מכון ברנקו-וייס.

מעברים והתפתחויות

בשנת 2017, עמותת מיתרים יצרה קשר עם פראקש נאיר, מנכ"ל ומייסד Education Design International (EDI) בארה"ב, כדי שילוו את תהליך הקמת קמפוס חדש לבית-ספר מיתרים ברעננה. חברת EDI מציעה תחת מטריה אחת מומחים מתחום הפדגוגיה, לצד אדריכלים ומעצבים. יחד עם האדריכלית רוני צימר דוקטורי, החל תהליך גיבוש התפיסה והמודל הפדגוגי, לצד תהליך התכנון. המבנה כולו תוכנן על בסיס תפיסה פדגוגית-ארגונית של קהילות למידה, בשונה מהמקובל. הצוות החינוכי קיבל ליווי מקצועי לגיבוש הפרקטיקות המתאימות, במקביל ולכל אורך תהליך התכנון והבניה. בשנת 2022 עבר בית-הספר למבנה החדש. אפשר להתרשם מצילומים של מרחבי בית-הספר באתר של חברת Education Design International.

במהלך השנים האחרונות, וסביב בניית המבנה החדש והשינויים שעבר, החל בית-הספר בתהליך עמוק של למידה והתפתחות פדגוגית בהנחייה וייעוץ של גופים נוספים, ובהם מכון ברנקו וייס ומכון שמיר למחקר. בית-הספר מדגיש היום ארבעה עמודי תווך בבסיס לתפיסתו החינוכית והתרבותית: חינוך יהודי פלורליסטי, חינוך להכלה, חינוך נוכח מורכבות, וחינוך פרוגרסיבי.

הסיור חשף אותנו לעושר גדול ורב ממדי. קרן פריימן, הרכזת הפדגוגית, פרשה עבורנו משנה רחבה של מודל חינוכי מעמיק וסדור. קצרה היריעה להציג הכל כאן, אבל אשתדל להציג טעימה. שמחנו גם להזדמנות לשוחח עם מנהל בית-הספר, דובי ארבל שהציג היבטים נוספים, ערכיים, ושיקולים חשובים נוספים בהתנהלות בית-הספר. את מנהל חטיבת הביניים, אסי קסוטו, הצלחנו לתפוס לכמה דקות הסבר על הלמידה שמתרחשת, ממש בתוך השיעור שאותו הוביל. בנינוחות מפליאה בין עשרות תלמידים (יש לציין שהיו מורים/סייעים נוספים במרחב) הצליח אסי לעשות לנו סדר ולהבהיר את כל מה שאנו רואים סביבנו.

חשוב לציין שהמרחב הדיגיטלי כבר כולל מידע רב על בית-הספר. במאמר הזה אציג את זווית הראייה שלנו, אנשי חינוך שמבקרים בבית-ספר, עם הכרות רחבה עם בתי-ספר ייחודיים אחרים בארץ. אנסה לספק התרשמות חווייתית יחד עם תאורים קצרים של היבטים שונים.

לקריאה נוספת:

אתר בית-ספר מיתרים

בית-ספר מיתרים באתר מכון ברנקו וייס

המיוחד והייחודי בבית-ספר מיתרים

בביקור שלנו ניסינו להתרשם וללמוד על ארבעה מוקדים בולטים בבית-הספר:

1. חינוך יהודי פלורליסטי וערכי
2. מודל חינוכי פרוגרסיבי ואלטרנטיבי
3. הכלה ושילוב
4. עיצוב המרחב כמשרת את התפיסות החינוכיות

1. חינוך יהודי פלורליסטי ערכי

כשנכנסים לבית-הספר פוגשים תלמידים ומורים, ומיד מבחינים במגוון – ילדות בג'ינס וילדות בחצאיות, ילדים חשופי ראש וילדים עם כיפות, מורים עם בג'ינס וציציות, מורות עם כיסוי ראש, ומורות במכנסיים עם שיער חשוף. וכולם יחד. בקבוצות מעורבות. נראה שלהם זה די שקוף. שני הילדים שהובילו אותנו בסיור (בקבוצה קטנה), היו ילד בכתה ט', חילוני, עולה חדש מארצות הברית, וילדה בכתה ח', דתיה, לאחר שנים בבית-ספר דתי.

בית המדרש

התחנה הראשונה שלנו היתה: בית המדרש. זהו אולם רחב ידיים מלא בשולחנות לתפילה, ללימוד בחברותא. על הקיר הקדמי בנויה כספת גדולה שבתוכה, כך נאמר לנו, ספרי תורה. ספרי קודש רבים מונחים על מדפים.

אורחות חיים

כל יום בבית-ספר מתחיל בשעה שנקראת "עבודה רוחנית". בשעה הזו התלמידים הדתיים מתפללים את תפילת הבוקר בבית-המדרש. התלמידים שלא נוהגים להתפלל עושים דברים אחרים שיש בהם משום התכנסות פנימית כמו משחקי קופסה, פעילות גופנית כלשהי, מדיטציה. למעשה, אמרו לנו שני המלווים שלנו, אין הגבלה אמיתית ואין איסור לעשות פעילות אחרת כל עוד היא לא מפריעה לאחרים.

בכל ראש חודש יש טקס משותף בלובי לציון ראש החודש. בדרך כלל, חנן, רב בית-הספר (ומצולם כאן בתמונה) מנגן ושר עם הגיטרה שירים מההלל. זו הזדמנות לדבר פילוסופיה יהודית, ולבסוף יש גם ריקודים. כיוון שיש ילדים וילדות חילוניים ודתיים, הריקודים הם בהפרדה של בנים ובנות.

מרקם חברתי מגזרי

לקשר בין דתיים לחילוניים יש רכיב בלתי פורמלי. ילדים מארגנים יחד אירועים ופעילויות ומוצאים עצמם מתלבטים בעניינים בין-מגזריים, בהקשבה ובהתחשבות.

הילדים הסבירו בכנות וברגישות למורכבות של החברה הישראלית – ילדים ומשפחות שמתקשות להכיל סממנים יהודיים דתיים – אולי בית-הספר לא יתאים להם. היהדות וערכיה נוכחים בבית-ספר, הם נראים והם מורגשים. אבל הם בשום אופן לא נכפים.

במיתרים, ילדים שנכנסים לבית-ספר כחילוניים, יצאו ממנו כחילוניים. ילדים שנכנסים דתיים לבית-ספר יצאו כדתיים (ויש כאן גוונים – יש גם מסורתיים). מה שחשוב הוא לחנך בתוך מסגרת משותפת, שמביאים לידי ביטוי ריבוי קולות, הבנות והבעות לזהות היהודית בעבר וביהדות זמננו. סיפור הסיפור המשותף הישראלי היהודי תוך פיתוח יכולת ההכלה לשונות החברתית.

2. מודל חינוכי פרוגרסיבי ואלטרנטיבי

כבר בכניסה לבית-הספר יש אווירה שונה. אפשר לחוש בנינוחות, קבוצות קטנות של ילדים יושבים יחד, מדברים, אולי לומדים. גם המורים מתהלכים ממקום למקום בנינוחות, מסבירי פנים. הילדים שליוו אותנו בסיור דיברו על כך שהמורים נותנים לילדים יחס אישי, מקשיבים ועוזרים. אפשר לפנות לכל מורה שמרגישים איתו בנוח, אין צורך לקבוע פגישה, אפשר פשוט לשוחח במסדרון, בהפסקה. עוד לפני למידת התכנים, זהו בסיס רגשי חשוב להתנהלות היומיומית בבית-ספר ומורגש היטב במרחב.

דרכים שונות ללמידה

ראינו תלמידים לומדים במרחבים שונים. קירות הכיתות שקופים, וילדים לומדים גם מחוץ לכיתה במרחבים משותפים. הילדים לומדים בכל המרחב, אין ריכוזיות סביב מורה. לכל ילד המחשב שלו, והם מפוזרים, עובדים על משימות. למתבונן מבחוץ זה נראה מפתיע, לא בשליטה, ויחד עם זאת, ילדים נמצאים בעשיה, אפילו בעשיה מרוכזת, וגם המורים פנויים לעזור, לשוחח, לאתגר. השיעור בו ביקרנו היה שיעור מדעים – על המודל החלקיקי. מספר גדול של תלמידים נכחו בשיעור. חלקם בחרו בהסבר פרונטלי – הם ישבו בכיתה באופן המסורתי, עם מורה שהסבירה את החומר במצגת. חלקם עבדו לבד מול המחשב שלהם ועבדו על משימה, חלקם בקבוצות. זה נראה כך:

מערכת השעות מאורגנת בבלוקים של שעתיים או שלוש, בשונה ממערכת שעות רגילה שבה יש הרבה שיעורים של 45 דקות. בלוקים של שלוש שעות לפעמים משותפים לשלושה תחומי תוכן שונים – המורים עובדים בצוות ויוצרים יחידות שבהן יש אינטגרציה בין התחומים. תכנון יחידות לימודיות לוקח בחשבון צרכים שונים – צרכים לימודיים, תחומי עניין, יכולות לימודיות, צורות למידה בכיתה. בדרך כלל, מתכננים יחידה לחודש.

טיפוח מיומנויות

ניתנת תשומת לב מיוחדת למיומנויות של הצגה מול קהל, לימוד עצמאי, עבודה שיתופית בקבוצות, אמון בעצמי, חוסן, ואהבת הזולת – ואהבת לרעך כמוך. לתלמידים הזדמנויות רבות ומגוונות ללמוד ולהתפתח במיומנויות אלה לאורך כל השנה.

הילדים לומדים עם מחשבים ניידים אישיים – שם מאורגן כל מה שהם לומדים. חלק ניכר מהבחינות שלהם הן עם חומר פתוח – גם זו מיומנות בפני עצמה. חשוב שיארגנו את החומר היטב במחשב האישי כדי להשתמש בו ביעילות בעת הצורך במבחנים ולצרכים אחרים.

הקשבה ושיח

אחד מסדרי העדיפויות הגבוהים של בית-הספר הוא הרגישות וההקשבה לילדים, לצרכים, לחלומות, למצוקות שלהם. ליצור עבור התלמידים מקום בטוח ומכיל. מעבר לגישה הכללית הקשובה והאמפטית, מתקיימות בכל שבוע שיחות בקבוצות קטנות – "מיתרים אינטימי". במקביל, 4 אנשי חינוך עובדים עם 4 רבעי כיתות לצורך פיתוח שיח קרוב ואינטימי. שיחות אלה מתקיימות בנוסף לשעתיים שעות מחנך.

פיתוח מקצועי

מנהל בית-הספר, דובי ארבל, מדגיש את ההשקעה הגדולה בפיתוח מקצועי של הצוות וברווחה שלו. בעיניו זה המפתח להשקעה של המורים בתלמידים ובשייכות לבית-ספר. לצורך כך, מחפשים דרכים יצירתיות להשיג שעות נוספות לפיתוח הצוות ולפעילויות נוספות. למשל, לצורך עבודה משותפת של הצוות, הילדים עוברים ללמידה מרחוק ועובדים על משימות שלהם בקבוצות מחוץ לבית-ספר, כך שהצוות יוכל לעבוד יחד.

בתמונות, חדר המורים:

הערכה

במהלך השנים, התעצב מהלך הערכה חלופית שמתאים לתהליכי הלמידה שמוביל בית-הספר. זו השנה הראשונה שהמהלך מבשיל לידי תעודה מפורטת שהתלמיד והמחנך ממלאים לסיכום המחצית. המהלך מורכב ממספר שלבים שמתייחסים למימדים שונים של תהליך הלמידה כפי שבאים לידי ביטוי במסמך "צליל מכוון" (למטה).

1. התלמידים מקבלים הדרכה מהמורים כיצד למלא את "צליל מכוון".
2. הם מקבלים מסמך טיוטה למלא על-פי תפיסתם והבנתם.
3. תלמיד נפגש עם מחנך לשיחה ארוכה ומעמיקה סביב טיוטת המסמך. נבדקים הפערים בין תפיסתו של התלמיד לתפיסתו של המחנך, והם נידונים ומסוכמים.
4. לאחר הסיכום עם המחנך, התלמיד ממלא את "צליל מכוון".
5. תעודת סיכום המחצית מושלמת, ומוכנה לקראת יום ההורים.
6. ביום ההורים, הילדים וההורים נפגשים ראשית ללא המחנך, ועוברים על המסמך, ורק אז נכנסים לשיחה עם המחנך.

זוהי תעודת "צליל מכוון" שפותחה על-ידי צוות בית-ספר. עיון בתעודה מעיד גם על הדגשים והערכים בלמידה בבית-ספר.

מרכז מ.ע.י.ן (מיצוינות, עמל, ידע, נתינה)

המרכז שם לעצמו למטרה לאפשר ולעודד כל תלמיד ותלמידה למצוא תחומי עניין וחוזקות אישיים ולשאוף איתם למצויינות. הוא מציע מגוון גדול של תכניות כחלק מתכנית הלימודים. המרכז מציע את התכניות שלו בסיום יום הלימודים.

תכנית מסעות בניהול עצמי בתיכון

לפני מספר שנים, יזמה יעל לקס, מנהלת התיכון, את תכנית המסעות בניהול עצמי בתיכון מיתרים. הצוות לווה תחילה על ידי ארגון מב"ע https://maba.org.il/  ומאז מתנהלים מסעות התיכון (י- זהות, יא – היכרות עם החברה הישראלית, יב – שואה וגבורה) בניהול התלמידים. הם קובעים את לו"ז המסע, התכנים, מקומות הלינה, האנשים אותם יפגשו ועוד. הם אחראים להכין חוברת רפלקציה ולדאוג לכל הפרטים. הכל כפוף למסגרת של תקציב, חזון, ערכים וכללי בטיחות, ותנאי שלכל תלמיד.ה בתיכון תהיה אחריות אישית לחלק מהמסע. זו למידה לא רק של תכני המסע, אלא למידה לחיים של ניהול פרויקטים, יוזמה, אחריות, שיתוף פעולה ועוד.

לעתים יש תקלות: באחת השנים התמהמהו התלמידים עם הזמנת מקומות הלינה, ובסוף לא היה מקום, ובית הספר נאלץ לדחות את המסע. זו חלק מהלמידה...

3. הכלה ושילוב

בית-ספר מיתרים הוא בית-הספר המשלב ביותר בעיר. הוא משלב ילדים רבים בעלי צרכים מיוחדים בתוך הכיתות הרגילות, ולא בכיתות נפרדות.

מתוך 470 תלמידים, 100 הם תלמידים עולים, ו- 64 עם זכאות לסל שילוב. בבית-ספר פועל אולפן, שבו ילדים עולים לומדים את מקצועות השפה, ומקבלים תחושת שייכות, קהילה מגובשת ופתוחה.

במהלך הסיור שלנו ביקרנו באולפן וראינו ילדים בודדים וקבוצות קטנות של ילדים שעובדים עם מורים סביב שולחנות, באווירה נעימה ומעודדת למידה.

4. עיצוב המרחב כמשרת את התפיסות החינוכיות

העיצוב יוצר שפה פדגוגית. הוא אינו מחייב שינוי פדגוגי, אבל כשהעיצוב נוצר לשרת פדגוגיה, והפדגוגיה מתעצבת בין כתליו נוצרות אפשרויות פורצות דרך. במבט על, בית-ספר מיתרים לא נראה כמו בית-ספר שאנחנו מכירים – לא במבנה שלו, ולא בדרכים שבהן תלמידים לומדים.

לדוגמה, לכל שכבת גיל מרחב משלה. בקהילת התלמידים של כתה ז' 90 ילדים והמרחב שלה נראה כך:

יש הלימה בין העיצוב המרחבי לבין הפרקטיקות הפדגוגיות במרחב. יש אפשרות לתת בחירה לילדים היכן ללמוד על פי דרכי הלמידה המתאימות להם – ביחידים, בקבוצות, במליאה, בחדר סגור אטום לרעש, או במרחב פתוח, פחות פורמאלי. בכל מרחב של קהילה יש כיתות בגדלים שונים – רובן שקופות ומאפשרות קשר עין בין המרחבים. ישנן גם כיתות ייעודיות לאומנות או מלאכת יד (למשל, נגרות). בכל מרחב יש גם מטבח מאובזר. כך זה נראה בפועל:

חוויות ותחושות

הביקור בבית-ספר מיתרים הותיר בי רושם חזק של נינוחות, הסברת פנים, הקשבה והתפתחות פדגוגית מרגשת. כמו כן, יש בו חוויה של אסטטיקה והרמוניה בעיצוב המרחבי ובשימוש בו.

אנשים בקבוצת הסיור הוסיפו את הרשמים שלהם, בהיבטים השונים. תודה על השיתופים של משתתפי הסיור: אלנה שאולוב – מפתחת סביבות למידה גמישות, אורית מוקה בליטנטל – מנהלת ויזמית בתחום הקיימות והחינוך, דגנית שרייבר- יועצת פדגוגית, יוסף ישעיה – רכז פדגוגי בביתא מחנכים, שירה אייזלר – מנהלת פדגוגית בביתא מחנכים, אלינור – רכזת פדגוגית ומנהלת תכנית שבילים בביתא מחנכים, יהושע דיטמן – חינוך עם מבט אחר. להלן הדגשים:

מקום שטוב להיות בו

אחד הדברים המשמעותיים הוא שבית הספר צריך להיות בראש ובראשונה מקום שטוב לא.נשים להיות בו. צוות שטוב לו הוא צוות טוב. האקלים והיחס בתוך הצוות, בין התלמידים ובין התלמידים לבין הצוות מאוד מורגש במרחב וזה גם דבר שצריך לעמול עליו קשה על מנת לייצר ולשמר. התפיסה החינוכית שמוביל הצוות החינוכי מהדהדת גם אצל התלמידים. הם הדגישו את הקשרים הטובים והסובלניים בין התלמידים ואת האיכפתיות של המורים – שהם כתובת לכל בעיה וקושי.

נינוחות

בבית-ספר היתה תחושה משמעותית של נינוחות – לכולם.ן היה נוח: נוח ללמוד, נוח לשבת, לדבר, להיפגש, לשיר, לדבר, להתווכח, ללמד בדרך שנוחה להם, לספר על עצמם (גם מה שמצליח וגם מה שבהתהוות) ולשתף על עצמם. נינוחות זו מילה שמשתמשים בה לעיתים רחוקות לתאר בית ספר, והיה ממעניין לחוות את זה כאן.

מנגנוני טיפוח והתמקצעות לצוות

הראייה של רווחת הצוות והעצמתו כמטרה ראשונית, מנגנוני הטיפוח וההתמקצעות לצוות – כל אלה מחזקים את תחושת המקצועיות, המסוגלות והשייכות לבית הספר.

פדגוגיה אל מול מבנה

כמה חשוב שהסביבה נבנית ומעוצבת בהתאם לצרכים של הקהילה ולחזון הבית סיפרי, בתהליך שבו כולם מעורבים. ראינו ניצול הסביבה המרחבית המאפשרת בצורה אפקטיבית – הצוות והתלמידים פתוחים לגמישות ולתנועה חופשית בהתאם לצורך הפדגוגי והמשימתי לימודי, בהתאם לנוחות הלמידה האישית. יחד עם זאת, המתח בין הפדגוגיה אל מול המבנה עדיין קיים – דובר על כך שהפדגוגיה הייתה פרוגרסיבית במידת מה גם בתנאים הפשוטים במבנה הישן, ומאידך, קיימים גם היום אתגרים ונטייה של חלק מהמורים לשמר למידה מסורתית גם בתוך המבנה שמאפשר למידה אחרת.

צניעות פדגוגית

תפיסת העולם הפדגוגית ברורה, ויחד עם זאת, הם יודעים שצריכים הרבה סבלנות והנחיה של המורים כדי לממש אותה.

ונסיים בשאלה: עד כמה קיים אקטיביזם חברתי בועט והבאת המחלוקות שיש בחברה הישראלית, לדיונים ולשיתופי פעולה ולחשיבה, לא רק בין דתיים לחילוניים, אלא סוגיות חברתיות רחבות יותר?