תהליכי TAE – שאלת ההשפעה על החיים

איך תהליכי TAE (חשיבה בקצה הידיעה) משפיעים, תכל'ס, על החיים?

זו שאלה שתמיד קשה לי לענות עליה, אבל זו גם שאלת מיליון הדולר.

מתוך התלהבות, אני נוהגת לספר לאנשים על תהליכי TAE, וכמה התהליך יכול להיות משמעותי, מעמיק ומתמיר. תחושה עמומה של משמעות מובלעת, אילמת ומעורפלת, מתהווה לניסוח חדש, מדוייק ובהיר שלא היה כאן מעולם היא אירוע בעל ערך שקורה שוב ושוב בתוך תהליך TAE.

יחד עם זאת, במוקדם או במאוחר השאלה מגיעה: ואיך "ת'כלס" זה משפיע על החיים? עברת תהליך שבמהלכו גילית את החדש מתוך מעמקי ההוויה, ניסחת דברים שמעולם לא ידעת שאת יודעת, נתת מילים לתחושות ומשמעויות שלא היה להם ביטוי עד היום. אבל, בסופו של יום – מה את עושה עם כל זה?"

אני יודעת ידיעה עמוקה שזה עושה שינוי בחיים. לא תמיד אפשר להמחיש את השינוי כי הוא נוצר ממורכבות של תהליכים שזורים. ובכל זאת, יש באפשרותי לספר סיפור על אחד מתהליכי TAE שעשיתי, והוא נושא וממשיך לשאת פירות בחיי. אספר את הסיפור בפוסט הזה.

עוד לפני שליוויתי תהליכי TAE עברתי שלושה תהליכים כאלה בעצמי.

הראשון, במהלך לימוד TAE עם מורתי דנה גניהר, חקרתי מעורבות בעיסוק כלשהו.

השני, לשיר כחוויה מחוברת במהלך קורס בהנחיית דנה גניהר וברוך ברנר בו השתתפתי – ועליו אספר כאן.

השלישי היה חקירת היווצרות של נוכחות והשראה בסדנאות שאני מעבירה. את המהלך הזה עשיתי בהדדיות עם חברה.

מאז תהליך חקירת הנושא לשיר כחוויה מחוברת לפני כשנתיים, הנושא מופיע בחיי יותר ויותר. המהלך ממשיך לחיות בי ולחפש ביטוי בחיים, ולחפש את מופעו הנכון והמדוייק. אני ממשיכה ליצור ולפתח דרך שתממש את הרעיון של "לשיר כחוויה מחוברת".

לשיר כחוויה מחוברת

כל חיי אני שרה. זו אחת האהבות הגדולות שלי. זה תמיד היה שם בצד, בתור תחביב, לפעמים תחביב רציני.

השירה נוכחת בחיי בהיבטים רבים. ויחד עם זאת, זיהיתי שאני מחפשת משהו מדוייק ומסויים, שעד לפני שנתיים לא ידעתי להגיד אותו. היו לי אינספור התנסויות של הקשבה, שירה, השתתפות באירועים מוסיקליים שהותירו בי רשמים עמוקים. ברור היה לי שיש בי אוקיינוס עמוק של ידיעה של הדבר שאני מחפשת. זו נקודת פתיחה מעולה לחקירת TAE.

בתהליך TAE התחלתי לנסח את המשמעות של הדבר, וגם השם "לשיר כחוויה מחוברת" הגיע במהלכו. ניסוחים שונים עלו והופיעו בתהליך, ובשלב מסויים הרגשתי שהניסוח הבא מבטא את המשמעות שאני מרגישה:

לשיר כחוויה מחוברת זה לפתוח מרחב לחיבור עומק, להרגיש את החוויה במלואה בכל הגוף בכל הרבדים – הכל מורגש והכל חי. שוב ושוב לאבד ולבקש את חוויית העומק הכולית הזו. לא להרפות אל "סתם לשיר".

בעת הניסוח הזה התבהר ההבדל באיכות של שירה מחוברת וחיה, לעומת שירה "סתמית" שעוברת לידי, כשאני שרה בדרך אגב, אולי תוך עשיה או חשיבה על משהו אחר. זה לא "סתם לשיר", זה לא שהשיר קורה בנפרד מתנועת חיי – זו שירה שמתחברת פנימה ויוצרת אנרגיה מעצם האינטראקציה פנימה והחוצה.

בהמשך התהליך התנסחו עקרונות נוספים, כאלה שנוגעים גם בשדות ותחומים רחבים יותר משירה. 

1. געגוע למה שאבד – לחפש ולהתגעגע שוב ושוב לחוויה המורגשת הזו. כמו בתרגול מדיטציה, כשאנחנו שוכחים את עצמינו והנוכחות שלנו מתערפלת ואנחנו מחזירים עצמינו, כך גם בשירה מחוברת אנחנו הולכים לאיבוד, מתגעגעים שוב לחוויית החיבור, וחוזרים אליה. שוב ושוב.
2. עצמיות נעלמת בנוכחות חזקה – נוכחות חזקה בתוך חיבור עמוק לשיר טומנת בחובה התמזגות עם משהו גדול יותר.
3. תחושה של חיים – תחושת החוויה במלואה, בכל הגוף, בכל הרבדים והתאים היא ביטוי לחיות.

לשיר כחוויה מחוברת – ביטויים במציאות

החקירה הזו יצרה אצלי בהירות ביחס למשמעות שהרגשתי, והניעה אותי להתנסות בפועל ברעיונות הללו. התעוררה בי כמיהה ליצור דרך לשיר עם קבוצת אנשים עם איכות של שירה כחוויה מחוברת.

בשנה האחרונה יצרתי שלושה ערבי שירה שמכוונים לשירה כחוויה מחוברת. כל ערב עוצב קצת אחרת עם כוונונים ועידונים שיאפשרו שירה מיוחדת כזו.

במה זה שונה מז'אנרים אחרים כמו שירה בציבור או מעגלי שירה? אני בוחרת שירים ישראלים שאני אוהבת ומתחברת באופן מיוחד. במהלך הערב אני מובילה את השירה מתוך תחושה פנימית של איזה שיר מבקש להיות מושר. אנשים יכולים לבחור מתוך מאגר ולהתחבר לשיר שלהם. כל המילים נגישות באתר שהכנתי.

בכל ערב כזה אני מרגישה שאני מתקרבת לתחושת המשמעות שאני מבקשת. אבל אני עדיין בחיפוש ובניסיון לדייק. אני מרגישה את האנרגיה, ההשתתפות והנאה של המשתתפים ושלי, את האינטימיות. האם מתקיימת הנוכחות החזקה, ההתמזגות, הקסם עליהם אני מדברת? אולי לפעמים…

ערבי השירה הצליחו וזכו לשבחים. אני הייתי מרוצה, ובו זמנית הרגשתי שזה עדיין לא זה. איך אני יודעת? הלא המדדים החיצוניים מראים שהצלחתי. אבל הידיעה הפנימית היא המשמעותית כאן, והיא מעוגנת בניסוחים שיצרתי בתהליך חשיבה בקצה הידיעה. המילים והמשפטים שניסחתי משמשים ידית יציבה להיאחז בה ולחוש שוב ושוב את תחושת המשמעות שאני מחפשת, ולדייק את עצמי ביחס אליה.

עכשיו אני יכולה לעדן ולשנות קלות ולבדוק אל מול תחושת המשמעות אליה מצביעים הניסוחים. למשל, להפנות תשומת לב לאופן הישיבה של המשתתפים ולמיקום שלי. להתכוונן באופן אישי לחיבור עמוק עם השירים ונוכחות בהם. לבקש את ההיעלמות וההתמזגות בתוך משהו גדול ממני, במקום לקרוס לתבנית המוכרת של "לשיר לאור הזרקורים".   

איך תהליכי TAE (חשיבה בקצה הידיעה) משפיעים על החיים שלי?

אני יודעת ידיעה עמוקה שתהליך חשיבה בקצה הידיעה עושה שינוי בחיים. אבל בדרך כלל קשה כל כך להצביע על תוצאות השינוי. שינוי בחיים אינו תולדה של סיבה ותוצאה. ישנם גורמים רבים שמשפיעים ומושפעים זה מזה ויוצרים התפתחות והתהוות בחיים. לא נכון לעשות הפרדות.

יחד עם זאת, אני יכולה להצביע על שלושה דברים בולטים:

1. תהליך ה TAE התניע את החיפוש במציאות. למעשה, הוא הפך חוויה מורגשת עמומה ומעורפלת למנוסחת ובהירה. לפני התהליך ידעתי רק שאני רוצה לשיר. לא היה לי כל רעיון מוחשי מה אני רוצה, וגם לא עשיתי דבר. לאחר התהליך התחלתי ליזום וליצור.
2. תהליך ה TAE סיפק לי ניסוחים שמאפשרים לעצב מציאות, בצעדים קטנים, עד לחוויה מדוייקת. הוא עזר לי לברוא מציאות. הוא עזר לי להסביר לאנשים לאיזו חוויה אני מכוונת או לא.
3. תהליך ה TAE ייצר ניסוחים, משפטים ומילים שמשמשים אותי כידית יציבה להיאחז בה כדי לחוש שוב ושוב את המשמעות ולבדוק את הצעדים שלי במציאות ביחס אליה.

עבורי חשיבה בקצה הידיעה היא כלי להפוך כמיהה מעורפלת לצעד מהותי במציאות, לברוא את החדש, ליצור את עצמינו בעולם.