איך עושים חופש?

נודה על האמת, החופש הזה השתבש לנו לגמרי. אי אפשר לבנות על קייטנות, חו"ל נעלם מהאופק בכלל, וכל אטרקציה שאפשר לחשוב עליה גם אם פתוחה היום, לא בטוח שתהיה פתוחה מחר. המצב הכלכלי דוחק ומלחיץ.  אין אפשרות לתכנן דבר. ובתוך כל אי הוודאות הזו החופש הגדול כבר כאן. הילדים בבית, ונכון שהתרגלנו כבר מימי הסגר, אבל הילדים זקוקים לחופש אמיתי.

אז איך עושים חופש לילדים גם בתנאים האלה?

הפוסט הזה נכתב בהמשך למפגש ההשקה של האתר שהוקדש לחופש הגדול. יש בו הפניות לפוסטים אחרים במקומות רלוונטיים. מוזמנים לצלול להיבטים שמעניינים אתכם במיוחד.

הנה כמה המלצות לחופש מנקודת המבט של "למידה מתנועת החיים".

קודם כל חופש

לפני הכל, בואו נזכור שכדי לעשות חופש, צריך באמת לאפשר חופש. להרפות מחויבויות, לאפשר מנוחה, להאט את הקצב, להיות מעט עצלים, למרוח את הזמן, לכייל ולאזן את תנועת החיים. זה איזשהו בסיס שראוי להניח כשעושים חופש. טעימה מאווירת החופש הזו בפוסט "אנטומיה של חופשה".

הבסיס הזה הוא כר פורה להרבה עשיה, למידה ועניין. אין הכוונה לכלות את הימים בשינה ורביצה. ההצעות הבאות מתבססות על מרחב החופש שמתאפשר ויוצרות עוד רבדים.

מעורבות בתוך פעילות

מרחבי הזמן בחופש מאפשרים להעמיק בתוך פעילות, להיות בה הרבה זמן, לעשות בתוכה צעד, ועוד צעד.

אנחנו מכירים את התופעה של ההישאבות לתוך פעילות מסוימת – להיות בתוך זה המון זמן, לשכוח את עצמינו, לחוש חדווה גדולה והנאה. זו תחושה טובה ששואפים עליה, וכשהיא מתרחשת רוצים לשמר אותה.

הדימוי שעולה אצלי הוא  כמו להיות בתוך מנהרה שהכל בה צלול, חד, חי, ובצבעים אמתיים וכל מה שבחוץ הוא אפור, עמום, דהה ולא מעניין.

מאד קשה לחזות איזו פעילות תגרום למעורבות כזו, אבל קל לזהות כשזה קורה. ההצעה שלי היא לאפשר את החיפוש הזה, ולהסכים להיות בתהליך שלא מניב באופן מיידי פעילויות עם מעורבות. כמבוגר מלווה, אפשר להציע רעיונות, אפשר להניח חומרים, ספרים, אבל לקחת בחשבון שהם לא יישאו קדימה את הילד, ואין לנו באמת שליטה בזה. אין לנו שליטה באיזו פעילות תישא את הילד קדימה.

אחת הטעויות הנפוצות שלנו היא לנסות שוב ושוב להציע פעילות שלא נושאת את הילד קדימה, אבל אנחנו חושבים שיש בה פוטנציאל לעשייה מהנה, למעורבות ארוכת טווח, ולעניין. במקום זה, כדאי לחפש עם הילדים את המקום הזה שבו נוצרת מנהרה. זה קורה באופן טבעי, וכשזה קורה, לא צריך לשכנע, להציע, לדחוף.

כשמזהים שזה קורה – לא להפריע, לאפשר זמן, לספק את כל התנאים שאפשר כדי לתמוך בפעילות הזו – להביא משהו טעים לאכול, להציע דרכי אחסון (אם צריך) מהיום למחר, להתפעל (אבל רק כשזה אותנטי).

דוגמאות לעיסוקים בחופש שהיתה בהם מעורבות אצלינו: חיפוש והגדרת חרקים ולמידה על חרקים, הכנת "קובבות" מבוץ תוך חקירת הדרכים לייצר קובבות יציבות, שלא מתפרקות (בגלגול על מגלשת בוץ, למשל), משחקי דמיון אינסופיים, התנסויות וחקירה עם מצלמה, בניית מבנים יצירתיים כמו זה שבתמונה.

עוד על מנהרת המעורבות.

שיגרה יומית ורוטינות

גם בתוך תקופות של חופש, אני מאמינה ביצירת שיגרה יומית ורוטינות קבועות. הן מאפשרות בסיס יציב שמאפשר לבנות עוד קומות של דיוק, יצירתיות, תשומת לב ושכלול. הרוטינות נותנות ביטחון ומאפשרות להתמסר לתהליכים מורכבים יותר.

אפשר ליצור רוטינות בכל סביבת למידה, ובלימוד כל נושא. אפשר ורצוי ליצור אותן גם בחופש הגדול. בתוך אווירת החופש הנינוחה יותר, חשוב להחליט יחד על תחילת היום, סופו, מועדי הארוחות, זמן מנוחה באמצע היום, וכל מה שמתאים למבנה המשפחתי שלכם, ולצרכים של הילדים שלכם.

עוד על רוטינות וחזרתיות.

סדר יום גמיש ומגוון

למדנו כמה דברים מהסגר האחרון באפריל 2020. הנה שני עקרונות חשובים לגבי סדר יום:

עיקרון הגיוון התפקודי: ההתייחסות למחזורים תפקודיים שונים הפועלים אצל בני אדם. סדר היום נועד לווסת את המחזורים התפקודיים השונים באופן שתנועת החיים תזרום בין הפעילויות השונות – לאפשר זמני מנוחה, לצד זמני פעילות אינטנסיביים, פעילות גופנית, פעילות פנים ופעילות חוץ, תדלוק באוכל, חשיבה והעמקה לצד משחקיות וקלילות, מחויבות לפרויקט ארוך טווח לעומת משחק חופשי.

עיקרון הגמישות הקשובה: לצד הגיוון התפקודי חשוב להפנות קשב ותשומת לב לתנועת החיים של הילד. לכן חשוב להימנע מנוקשות וקיבעון. אם פעילות מסוימת מבקשת להתארך עוד קצת, או שפעילות אחרת מסרבת להיכנס היום לסדר היום, ואם הילד התחיל בפעילות מסוימת ותנועת החיים שלו לא מחוברת אפשר להניח לה, לקצר אותה להיום. אפשר גם לשנות את הסדר, ולתת מקום גם לספונטני.

ליווי תהליכי למידה אישיים של הילד

איך להיות עם הילד כשהוא נמצא בתהליך של עשייה, יצירה, למידה? איך ומתי לעזור ולתמוך בו? איך לא להפריע, לא לפגוע בתהליך העדין הזה? מה בכלל התפקיד שלנו כמבוגרים בתהליך של הילד?

ג'נדלין טוען שהמטפל אמור להיות סביבה שמאפשרת נשיאה קדימה עבור המטופל.

בפרפרזה על דבריו: מורה/הורה אמור להיות סביבה שמאפשרת נשיאה קדימה עבור הילד 

איך אנחנו יכולים להיות עבור הילד סביבה שמאפשרת נשיאה קדימה?

הנה כמה עקרונות:

• מודעות, תשומת לב וקשב עמוק לתהליך של הילד – להקשיב עם כל החושים – לא רק עם האוזניים, לשפת הגוף, להבעות פנים, למתח בשרירים, לתגובות קלות. חשוב שנהיה מודעים לכך שבילד קיימת תנועת חיים ושיש בכוחה להוביל אותו למקום המדוייק עבורו. אנחנו צריכים להיות קשובים לתנועת החיים הזו, למקום שמבקש ושואף, ולאפשר את התנועה הזו.
• עמדה מעודדת, סקרנית ולא שיפוטית – זה קצת כמו להיות עם חיה עדינה ורגישה, שצריך להיות אתה בזהירות ובתשומת לב רבה, להתיישב במרחק נכון, להקשיב לתגובות הכי דקות, ליצור בזהירות רבה תנועה עדינה לקראתה ולבחון איך זה מתקבל אצלה. תנועה לא זהירה תבריח אותה או תגרום לה להיכנס אל תוך השריון.
• הבחנה בין תנועת החיים שלי לבין זו של הילד – לשים לב לאיזו תנועת חיים אנחנו קשובים – לתנועת החיים של הילד או לשלנו? כשאנחנו נמצאים עם ילד בתהליך שלו, כדאי לשים לרגע בצד את הצרכים והשאיפות שלנו כהורים או מחנכים (למשל, אמביציה הורית) ולפנות את עצמינו להיות סביבה שמאפשרת לתנועת החיים של הילד לנוע.

עוד על ליווי הורי

אני מאחלת לכולנו ימים טובים, חופש נינוח ורגוע, ותהליכי למידה משמעותיים.