כשקצה הידיעה הופך לידע מנוסח

חשיבה בקצה הידיעה (TAE) היא פרקטיקה שמבוססת על הפילוסופיה של ג'נדלין. שלא כמו אחותה הבוגרת, ההתמקדות, היא אינה מזוהה כפרקטיקה טיפולית. זוהי שיטת חשיבה שעושה שימוש בידיעה פנימית מובלעת והופכת אותה לידע מנוסח.

השם חשיבה בקצה הידיעה (Thinking At the Edge – TAE) מגיע מהדימוי של ההגעה לקצה של מה שכבר ידוע לנו בהכרה, שמעבר לו יש עוד – שאינו מבוטא במילים. בקצה הזה יש עוד ידיעה ומשמעויות שנובעות מעולמות שלמים של חוויה והתנסות – אבל לא ניתן לבטא או לחשוב אותן ללא מילים. ניסוח הידיעה שאין לה מילים, לידע מנוסח במילים, מרחיב את איזורי הידיעה שנגישים לנו ויוצר שינוי והתפתחות.

בתחומים בהם יש לנו התנסויות עשירות, אנחנו יכולים לנסח מתוכנו ידע שיכול להאיר את עיננו, ולתרום ידע חדש לעולם על התחום אותו אנחנו חוקרים, ושעד עתה לא ניסחנו בשפה.

על חשיבה בקצה הידיעה כתבתי לא מעט – ניתן לקרוא בבלוג:

קצה הידיעה

קצה הידיעה בציפיה אל החדש

ניסוח של ידיעה מעורפלת

הדגמת תהליך TAE – חקר הנושא "מעורבות"

כשאני מספרת על תהליכי חשיבה בקצה הידיעה (בהתלהבות לא קטנה), אני נשאלת לעיתים: מה נותן תהליך חשיבה בקצה הידיעה, ומה מרוויחים מהחקירה הזו – מה היא מגלה לנו שתהליך חשיבה רגיל לא מאפשר? אז הפעם החלטתי שבמקום שאסביר באופן כללי, אביא דוגמה אמיתית מתהליך אישי שלי ב TAE.

הנושא שחקרתי הוא מעורבות בעיסוק. זה תחום מומחיות שלי. עוד כילדה, הייתי שומעת את הורי מספרים ש"אורית יכולה להעסיק את עצמה שעות – כשהיא שקועה במשהו, שום דבר לא יכול להפריע לה". גם היום, כשאני כותבת, יוצרת, או בונה תוכנית כזו או אחרת, אני מצליחה להיכנס למעורבות עמוקה "ולשכוח מהעולם". בתהליך ה TAE הזה רציתי לחקור את הידיעה הפנימית שלי לגבי התנסויות של מעורבות חזקה, ולהפוך את הידיעה המובלעת שלי לידע מנוסח. זה יכול לעזור לי להבין כיצד ילדים מעורבים או לא מעורבים – דבר שנוגע ישירות בתחום העיסוק שלי בחינוך.

זה היה תהליך ה TAE הראשון שעשיתי, במהלכו למדתי את פרקטיקת ה TAE עצמה. הנחתה אותי ואת הפארטנרית שלי המורה שלי לפילוסופיה של ג'נדלין – דנה גניהר. התהליך כלל כ 10 מפגשים, כשבכל מפגש, דנה הסבירה לנו והדגימה את צעד ה TAE אותו אנחנו אמורות לעשות בשלב זה (ל TAE יש 14 שלבים). במהלך השבוע אני והפארטנרית שלי ביצענו את צעד ה TAE שלמדנו, כל אחת על הנושא שלה. במהלך התהליך הזה התבהר והועשר מאד הידע המנוסח שלי בנושא אותו חקרתי. בהמשך אציג את התרחבות הידע שלי בנושא.

מה היה הידע המנוסח שלי בתחילת התהליך?

אני מגיעה מעולמות הלמידה. הנושא האחרון שחקרתי בזמן שעדיין הייתי באקדמיה היה: חוויות למידה משמעותיות. הנושא שחקרתי ב TAE היה קשור לחוויות האלה. נכנסתי לתהליך עם רצון להבין את החוויה הכמעט טוטאלית של להיות בתוך דבר. רציתי להבין מה קורה כשאני מעורבת במשהו – איך זה קורה. אולי מתוך החוויות וההתנסויות שלי אבין טוב יותר איך זה קורה עם ילדים.

בשלב זה, של תחילת התהליך, הידע המנוסח שלי הוא מוגבל. אני יכולה להגיד:

כשאני מעורבת במשהו, אני נשאבת אל תוך העיסוק, ושוכחת את עצמי בו, מוצאת שם משמעות, ומאד קשה להוציא אותי מזה. זה עומד כמובן אל מול החוויה ההפוכה, כשאני מנסה להיכנס לתוך עיסוק מסויים ודעתי מוסחת שוב ושוב, אני מתפזרת לעיסוקים אחרים שקוראים לי, לשיחות, לפייסבוק, לקריאת כתבות, לווטסאפ, רק לא לעיסוק שבו החלטתי לעסוק. אני גם רואה את זה אצל ילדים שאני מלווה.

אל תוך התהליך – ניסוחים שמחוברים למשמעות מורגשת

לאחר שהגדרתי את הנושא, אני מנסה לחוש מה יש שם, לנסח עוד ועוד פרטים מתוך התחושה של החוויה הזו, שמוכרת לי, שחוויתי אותה הרבה פעמים. אני עושה את זה בפארטנרשיפ – עם בת זוג שמקשיבה לי, שכותבת את כל מה שאני אומרת, ושמהדהדת דברים חשובים שאני אומרת – חוזרת עליהם במילותיי, כדי שאשמע אותם מבחוץ.

אני מתמקדת בתחושה של המעורבות בעיסוק מסוים. איך זה מרגיש כשאני נכנסת אל תוך עיסוק ונשאבת אל תוכו? אפשר לחוש במשיכה להתעמק בעיסוק ולהמשיך לעשות אותו, כשאני שמה לב שמסביב יש כל מיני דברים שכרגע לא מעניינים אותי. אני יכולה להיות בעיסוק הזה המון זמן. אני חווה שם חיבור מאד חזק להקשר של העיסוק ואני שוכחת את עצמי לגמרי. יש שם חדווה מאד מאד גדולה. טוטאליות. זה פתאום נראה הדבר הכי הכי חשוב, כל מה שיש מסביב זה רק הפרעות.

תוך כדי תיאור ופירוט, עולה דימוי חדש – אני רואה מנהרה שבתוכה אני נמצאת והכל בה צלול, ובצבעים עזים וכל מה שבחוץ הוא אפור, מטושטש, דהה ולא מעניין.

מתוך התיאור שמתנסח, אני מבטאת את לב העניין וכותבת משפט ליבה. משפט הליבה "מחזיק" את כל הדבר הזה, ועוזר להתחבר שוב לאותו קצה של ידיעה ולהמשיך לנסח ממנו.

משפט ליבה: שאיפה שמושכת חזק קדימה, מחברת היטב ביני לבין הקשר, ומתוך הצעדים נוצרת מנהרה שמבדילה בין פנים חי וחד לבין חוץ תפל, דהה ולא מושך – מה שמשאיר אותי צועדת בתוך המנהרה.

כוחן של דוגמאות לקראת ידע מנוסח

התמקדות בדוגמה שהתרחשה באמת, בזמן ובמקום מסויים, עוזרת לגלות עוד פרטים, עדינים וסמויים.

הדוגמה שעלתה היא מחופשה ביוון לפני שנתיים. קראתי לדוגמה: החופשה ביוון. במהלך החופשה עולה בי רעיון שאני רוצה לכתוב בבלוג. הרגשתי שאני רוצה לפתח את זה קצת ולכתוב במחברת. חיכיתי להזדמנות שאהיה לבד.

ישבתי על ספסל בגינה שהשקיף על נוף מעורר השראה. ישבתי עם מחברת והתחלתי לחשוב על הרעיון. זה לקח המון המון זמן. מסביבי ובראשי עלו דברים שונים שהסיחו את דעתי. כל צליל, מראה או מחשבה משכו את תשומת ליבי. אבל הייתי במאמץ מאד מודע – התכנסתי כאן למטרה מסויימת. לאט לאט התגבשה תחושה חזקה של מאמץ לאסוף שוב ושוב את הרעיון, הכתיבה שלו. הוא חומק, ואני אוספת. הוא בורח, ואני אוחזת בו שוב. משהו במוטיבציה שלי כל הזמן אוסף את מה שרלוונטי לי ואוסף פנימה. קצת כמו מדיטציה.  זה לוקח הרבה זמן. יש משהו סזיפי בחזרתיות, ובאיסוף מחדש בתוך כל הדברים שמסיחים את דעתי.

בהדרגה, האיסוף של הרעיון מתחיל לשאת פירות, ואני יותר ויותר עסוקה בו. המישור שהיו בו עד עתה פריטים רבים ושונים ללא סדר עדיפות, הופך למרחב תלת מימדי ומקבל את העומק שלו.  העיסוק ברעיון שלי עובר לממד אחר וכבר פחות מתחרה בהם. הוא הופך לנקודת כובד וכל שאר הדברים מאבדים בהדרגה את החיות שלהם. העיסוק ברעיון שלי הופך לחי, צבעוני, צלול, ומושך את מירב תשומת הלב שלי. ועכשיו אני כבר בתוך המנהרה, עכשיו אני לגמרי שם.

כשנוצרת המנהרה, הדבר מקבל משקל ונמצא בתוך המנהרה, והמישור שבו כל הדברים האחרים מרחף למעלה, כבר לא מאיים, ונוצרת המנהרה המבדילה בין פנים חי וחד לבין חוץ תפל, דהה ולא מושך.

כשמחזירים את תשומת הלב שוב ושוב אל הדבר בתוך המישור שאין בו עדיפות, נוצרת בהדרגה נקודת כובד שהופכת את המישור למנהרה.

14 צעדי TAE

תהליך TAE כולל עוד צעדים מעניינים ורבי עוצמה, שחלקם מתייחסים לדוגמאות שונות, להצלבה ביניהם, לבחינת מילות מפתח בדרכים לא שגרתיות. כל הצעדים עובדים עם המשמעות המורגשת בקצה הידיעה – זו החדשנות שבפרקטיקת חשיבה בקצה הידיעה. במהלך התהליך הזה הידע על הנושא מתרחב, מעמיק ומסתעף.

לדוגמה, חקירת המילה "מנהרה" מדייקת את השימוש במילה בהקשר הספציפי הזה. אם נסתכל על כל התמונות שבמאמר הזה נראה שהמנהרות כולן חשוכות, ודוקא החוץ שלהן צבעוני ומושך, ולא ההיפך. גם אם נבדוק את ההגדרה המילונית למילה "מנהרה" נמצא הגדרה "ציבורית": "מסדרון תת-קרקעי ארוך חצוב באדמה, בהר, מתחת למקווה מים". ההגדרה הציבורית הזו אינה מבטאת באופן מדוייק את כוונתי בהקשר של התיאור הספציפי שתיארתי.

בתיאור המטאפורי שלי בהקשר של מעורבות התכוונתי למשהו מאד מסויים. חשוב לי להגדיר בדיוק מה הייתי רוצה שהמילה "מנהרה" תבטא בתיאור שלי.

הבחירה שלי במילה "מנהרה" מבטאת: מקום שיש בו גבולות, ובתוך ומחוץ לגבולות קורה דבר אחר. מנהרה היא משהו שבתוכו תווך אחד שמחוצה לו יש תווך אחר. מה שמשאיר אותי בפנים זה שבחוץ יש משהו אחר. לצאת החוצה דורש מאמץ.

והנה, מתוך הניסוחים הספציפיים והייחודיים שלי, ועם עזרתו של צייר AI נוצרה לה מנהרה שעונה על השאלה: "איך תיראה ה"מנהרה" אליה אני מתכוונת בתיאור שלי?" כזו – בקירוב טוב.

תודה רבה לחברתי רונית בר אילן שבאה לעזרתי, והגתה את הרעיון לפנות לחבר האינטליגנטי-מלאכותי, ביצעה ושלחה אלי תמונות מרהיבות.

ידע מנוסח בהמשך התהליך – איך זה נראה?

לאחר שמונה צעדי TAE הייתי מסוגלת לספר בפירוט, בניסוחים ובמילים, את תופעת המעורבות שאני מכירה מהחוויות וההתנסויות שלי. אפשר לראות כאן כמה פירוט וכמה ידע נחשף כאן בהשוואה לניסוח המוגבל בתחילת הדרך, וגם כמה ייחודיות יש לו.

"לפני שנוצרת מנהרה הכל נמצא באותו סדר עדיפויות, הכל מושך ברמה סבירה, יש נוף שמורכב מהמון דברים, וכל אחד מושך את תשומת הלב וקורא לנו. יש איזו תזזיתיות – פעם זה קורא, ואחר-כך זה קורא ומיד משהו אחר. יש בריחה מכל דבר ששוהים בו. לפני שנוצרת מנהרה זה אני והדברים החיצוניים לי – כמו מסכים חיצוניים שאני צופה בהם. יש הפרדה בין אני לבין הדבר עצמו. כאילו הדבר שבו מתרכזים הוא גומה במרכז ונמצאים מחוצה לו ואפשר להיות עם כל דבר אחר שנקרא לדרכינו, בלי להיכנס ממש לגומה, לחוג סביבה ולהיות עם כל מה שנמצא מסביב, בריחוף, בפיזור בלי להיכנס ממש לגומה. ככל שנכנסים יותר ויותר לגומה, היא מעמיקה. אם רוצים להיכנס אליה יותר, ולהישאב לתוך מעורבות בתוכה, יש לאסוף אל גדותיה באופן יזום ומודע כל מה שקשור לעניין. שוב ושוב, באופן סיזיפי, האיסוף ממשיך, הגומה מעמיקה עד שנוצרת נקודת כובד, ונוצרת מנהרה.

כשנוצרת המנהרה עוברים למימד אחר שבו כל הדברים שהיו מסביב פחות נגישים ופחות מזמינים. מה שחי ומזמין מאד זה מה שבתוך המנהרה – הוא חי וצבעוני, וצלול, ומושך. יש סוג של התאהבות ואינטימיות עם מה שבמנהרה ואפשר להישאר בו המון. כשנמצאים במנהרה כל שאר הדברים נעלמים ואנחנו אחד עם איתה, אנחנו הדבר עצמו. המודעות נעלמת, ואנחנו חיים את זה. אנחנו הדבר עצמו, ללא מודעות. כשאנחנו נמצאים בתוך המנהרה אנחנו שוכחים את עצמינו, נמצאים עם מה שיש במנהרה מתוך שמחה, ריכוז, חיות ונעלמים בתוכה. כל דבר חיצוני לנו או נעלם או הופך להיות אנחנו."

בחזרה לתופעת המעורבות בעיניים חדשות

איך זה משפיע על התבוננות בילד משחק? עושה שיעורי בית? עסוק בפעילות? איך זה משפיע עלי כשקשה לי להיכנס למעורבות? כשאני מעורבת במשהו וצריכה לצאת ממנו לטובת דבר אחר? איך אני היום כשאני מעורבת וכל הידע הזה כבר נוסח על-ידי?