את הספר הזה – A Process Model, אני קוראת שוב ושוב כבר כמעט עשור1. עם עמיתים ובקבוצות קטנות. בכל פעם עמוד או שניים. ספר של מעל מאתיים עמודים. אפשר לעשות חשבון… כמה שנים טובות להשלמת כל קריאה של הספר. ובכל פעם שמסיימים, מתחילים מחדש. מה כל כך מיוחד בספר הזה? מה הסוד שלו? אני מנסה לכתוב משהו מזה כאן.
במה עוסק הספר A Process Model?
פרופ' יוג'ין ג'נדלין יוצר מודל אחר להבנת העולם שלנו. בפרט, הוא מתייחס ל"חידת החיים". מהם החיים? מה מהות תהליך החיים? כיצד תהליך החיים מתפתח מיצורים חסרי תפיסה (למשל, צמחים), ליצורים עם תודעה מפותחת, חשיבה, שפה (בני אדם) ועד ליכולת התמקדות (focusing)?
ג'נדלין מפתח את המודל שלו בדרך חדשה. שלא כמו המודל הרווח המתאר את תהליך החיים מעמדה של מי שצופה מחוץ לתהליך החיים, ג'נדלין מפתח את המודל שלו מעמדת תהליך החיים עצמו. המדע פועל בדרך כלל על-פי המודל הרווח ונוהג להתבונן, לחקור ולבדוק את מושאי המחקר שלו מבחוץ. נהוג לכנות נקודת מבט חיצונית כזו – "גישת אדם שלישי". בשונה מ"גישת אדם שלישי" (החוקר המתבונן מבחוץ), ג'נדלין מזמין את הקורא, וגם את עצמו להתייחס לתהליך החיים מגישת "אדם-ראשון" – גישת החווה, או החי.
לדוגמה – מבטים על התפתחות של צמח
אם אנחנו רוצים לתאר גדילה של צמח, אפשר לתאר את הגדילה מנקודת מבט של צופה שמתבונן בגדילת הצמח ("גישת אדם שלישי", אבל אפשר גם לתאר את הגדילה מנקודת המבט של הצמח עצמו. נראה איך שני תיאורים כאלה יכולים להיראות:
התפתחות של צמח בגישת "אדם-שלישי" מתוארת מעמדה של צופה חיצוני בגדילת הצמח. למשל: "בשבוע הראשון לאחר הזריעה לא נצפה כל שינוי ושום חלק של הצמח לא נראה. ביום השביעי נראה לראשונה נבט, והוא המשיך לגדול בקצב של חצי ס"מ ביום. ביום ה -12 נפתח עלה ראשון, בעוד הצמח מתנשא לאורך 3 ס"מ…"
התפתחות של צמח בגישת "אדם-ראשון" מתוארת מעמדת הצמח עצמו. דמיינו שאתם זרע שחווה את הגדילה מבפנים, כיצד יתואר התהליך מנקודת מבטו? למשל: "האדמה החשוכה והלחה מקיפה מכל עבר, ויש שאיפה לחתור ולפרוץ קדימה, לבקוע החוצה. המפגש עם אור השמש והאוויר הפתוח מתרחש לבסוף והשאיפה לצמוח ולגבוה גוברת. במקום הסבר מבחוץ, ההסבר מגיע מתוך תהליך החיים הפנימי.
זו הדגמה, בלבד. לצמח כמובן אין מודעות ואין תחושות כפי שמתואר באופן דמיוני כאן. השתמשתי בדוגמה הזו כדי להדגיש את ההבדל בין "גישת אדם-שלישי" לבין "גישת אדם-ראשון".
השליש הראשון של הספר מתייחס לתהליכי חיים בסיסיים, עוד לפני שמתפתחת תפיסה, וגם לפני שמתפתחת איזושהי מודעות. כבר בשלב בסיסי זה (צמחים, אמבות, מדוזות) יש מורכבות גדולה ונוצרים המושגים הראשונים לתיאור תהליך חיים באשר הוא. בפרקים הבאים, על יסודות אלה, ג'נדלין מפתח מושגים שמתייחסים לתפקודים מתקדמים יותר. למשל, איך מתפתחת תפיסה? התנהגות? מודעות? חישה? הסמלה? שפה? התמקדות?
מגבלות המודל הרווח
בהתייחסות לבני אדם, תיאור תהליך החיים מבחוץ (במודל הקיים) לא מצליח לאפיין את החוויה הפנימית של בני אדם. למשל, הוא לא מצליח לתאר תופעות מהותיות כמו משמעות, תודעה ועוד חוויות פנימיות של האדם. על-פי ג'נדלין, המודל הרווח מייצר תיאור של בני אדם שהופך אותם ל"בלתי אפשריים".
למה הכוונה ב"בלתי אפשריים"? התחברו לחוויה של משמעות בתוככם. משהו שחשוב לכם, שמעניין ומעורר אתכם. כיצד המודל הקיים מתאר את חוויית המשמעות? ללא ספק, חוויית משמעות היא היבט חשוב בתהליך החיים של בני אדם, וממהותינו כבני אדם. אבל ההסברים שהמודל הקיים מציע נשענים על מדעי המוח, על תצפיות בניורונים ובחלקים של המוח שמגיבים לחוויה זו או אחרת. אלה תיאורים של תצפיות חיצוניות שאינן מחוברות לחווית המשמעות ותכניה. זו דוגמה אחת, חשובה, שמדגימה את חוסר החיבור בין חוויית החיים האנושית והמודל המתאר אותה.
במילותיו של ג'נדלין (מתוך הספר A process model):
"Since we humans are here, we can be certain that we are not impossible.
A conceptual model of "reality" that makes us seem impossible has to have something wrong with it.
Human meanings and symbols seem impossible in the spectator’s space and time within which we have been taught to think about anything.
Therefore, currently, the human world seems to float disconnectedly; human meanings seem added on to a "reality" that makes us seem unreal."
המודל של ג'נדלין שואף ליצור מושגים שנובעים מתוך החוויה של הגוף החי, ובכלל זה בני אדם. חוויית המשמעות מתוארת ומומשגת כבר בפרקים הראשונים של הספר.
חוויה של הבנה תחושתית
לקרוא את הפרוסס מודל זה אתגר לא פשוט. הניסיון להבין את הרעיונות של ג'נדלין באופן קוגניטיבי-שכלי יכול להיות מתסכל. השאיפה היא להגיע לתחושה של הבנה.
מהי תחושה של הבנה?
נניח שאתם לא מבינים משהו. זה מטריד אתכם, זה לא מסתדר לכם, אתם רוצים להבין. אתם פונים לעזרה – קרוב משפחה, חבר, מומחה. ההסבר שאתם מקבלים משאיר אתכם בעיניים מזוגגות. אתם מהנהנים בנימוס, אבל לא מרוצים, עדיין מוטרדים. יש רצון להסבר אחר, לא ברור איזה. ההסבר הנוסף שמגיע עובד באופן לוגי. אבל זה לא יוצר אצלכם את צלצול הפעמון הפנימי. ואז, בהסבר, או בדוגמה הבאה, משהו מתחבר לכם, ואתם מרגישים ממש בגוף את הקליק, חתיכת הפאזל נכנסה למקום, האסימון נפל, הפעמון צלצל. פתאום אתם מבינים, ולא מחפשים הסבר כדי להבין יותר. ההבנה הזו היא ממש גופנית, לא רק שכלית. הגוף מרגיש את תחושת ההבנה.
ג'נדלין מציע לנו להבין מתוך חוויה פנימית שלנו. כל רעיון שג'נדלין מעלה מגיע מתוך חוויה עמוקה של גופו החי. ככזה, הוא יכול להחוות אצלינו בגופנו החי. ההבנה של רעיונות אלה היא לא (רק) שכלית, אלא חווייתית ותחושתית. כשרעיון מרגיש מדוייק בתוכנו, לא נחליף אותו באחר. כל צעד בתהליך יכול להיות מובן מתוך חוויית חיים עמוקה. הוא ממש מורגש בתוך הגוף, כחוויה קרובה ואינטימית עם התהליך האותנטי של החיים. אם תרצו, ג'נדלין מעודד אותנו בגישתו לנוכחות והתבוננות בתהליך החי שלנו מנוכחות של גוף ראשון.
את ספרו של ג'נדלין אפשר לקרוא באופן שכלתני, כמו טקסטים אחרים שאנחנו נוהגים לקרוא באופן שכלתני. אבל כדי לקבל את הערך העמוק שלו יש לחוות את הכתוב בו. יש להשתמש בגוף שלנו ככלי להבנה ולהרגיש את הנשיאה קדימה של הרעיונות האלה. זו הבנה מסדר אחר.
לקרוא את A Process Model
A Process Model הוא ספר פילוסופיה. נגזר מזה שהוא קשה לקריאה, שהוא שיטתי, שנוצרים בו מושגים, שעליהם הוא בונה עוד ועוד מושגים.
חווית הקריאה בספר היא חוויה דומה לקריאת כתב סתרים. מה יש מתחת למשפטים? חוויית הפענוח וההגעה לעומקים של משהו מאד מורכב היא כמו שכבה לא נגישה. בהדרגה, ובמאמץ קבוצתי ובהנחיה, חלקים מהאוקיינוס העמוק מתגלים.
חלק מהאתגר לא קשור רק בשפה ובמושגים. ג'נדלין יוצר פרידגמה חדשה להתבונן דרכה על תהליכי חיים, משמעות, חוויה ועוד. חשיבה בפרדיגמה חדשה מתפתחת בהדרגה, כשנפילות רבות לפרדיגמה המוכרת הן בלתי נמנעות, ומקשות על ההבנה.
קבוצת הקריאה: A Process Model
טוב לקרוא את "ג'נדלין" בחברותא. בקבוצת הקריאה שלנו אחד המשתתפים מקריא את הטקסט – פסקה, שתיים. ואז עוצרים ופותחים מרחב משותף לחשיבה וחישה של הרעיונות בטקסט. מה יש במרחב המשותף הזה? עוצרים ומרגישים את מה שקראנו. בודקים פנימה מה לא מסתדר, מה מעורפל, מה מבקש הדגמה. מתוך מה שמתבקש עולים הסברים, הבהרות, שאלות. הרעיונות מורגשים דרך דוגמאות מהחיים. כשאפשר ומתאים, מזמינים למרחב הזה גם דוגמאות אקטואליות ומתבוננים בהן ומרגישים אותן דרך הרעיונות בטקסט.
כשמרגישים הבנה תחושתית שמאפשרת להמשיך, עוברים לקרוא עוד פסקה, שתיים, ושוב פותחים מרחב משותף. בדרך כלל קוראים כך עמוד או שניים.
בסיום רוב המפגשים, אציג טקסט שכתבתי שתומך ומנגיש את הרעיונות באמצעות דוגמאות נוספות. נעבור על הטקסט בכמה דקות לסמן מה יש בו. מומלץ לקרוא את הטקסט בין המפגשים ולקרוא שוב את העמודים שקראנו יחד.
- נחשפתי וקראתי לראשונה את הספר אי שם בשנת 2015 בקבוצת למידה בהנחיית דנה גניהר ודן שאכטר. אפשר לומר שהמפגש הזה היה נקודת מפנה במהלך של חיי. מאז אני קוראת את הספר הזה שוב ושוב, הלוך והעמק, חזור והתבונן, עם בנות זוג, ובקבוצות קטנות. על הפרדיגמה החדשה למדתי והבנתי מד"ר רוב פארקר, בקבוצתו אני קוראת שוב, בפעם המי יודע כמה, את הספר A Process Model של ג'נדלין. רוב פארקר עצמו למד במשך שנים "אחד על אחד" עם ג'נדלין. ↩︎
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת