לתשומת לב: כל מה שכתבתי כאן הוא פרי של שנים רבות של לימוד וקריאות חוזרות של ספרו של ג'נדלין – A Process Model. עם זאת, הכתוב נובע מלמידה והבנה שלי, ואינו בהכרח מבטא עוד רבדים בכתיבתו של ג'נדלין. הכתוב נועד להנגיש ולתמוך בהבנה של רעיונות מורכבים וחדשניים, אבל הוא לא מחליף קריאה במקור, ספרו של ג'נדלין.
אתם יושבים מול המחשב, מנסים לכתוב משהו חדש ויצירתי. אתם כותבים כמה שורות, ותכף מוחקים. מנסים שוב, וזה לא זה. בוהים מול המסך, ושום רעיון לא מגיע. המוזה רדומה. אתם מרגישים כלואים ליד שולחן העבודה, מול המסך. מנסים לכתוב שוב ושוב, וכלום לא יוצא. אחרי חצי שעה של מאמצים ללא תועלת, אתם עוזבים את המחשב, לוקחים מחברת ועט ויוצאים החוצה לגינה הציבורית. שם, על הספסל, טובלים בירוק ושואפים את האוויר הפתוח מגיע רעיון. אתם כותבים ברצף ובהנאה גדולה וממלאים שני עמודים מלאי השראה.
כותבת מניסיון… קרה לכם?
במאמר זה אציע את ההסבר של ג'נדלין למצב המוכר הזה. ההסבר יופיע בסיום המאמר, לאחר הצגת המושגים והרעיונות.
המילים הראשונות בספר של ג'נדלין – A Process Model הן:
"Body and environment are one, but of course only in certain respects."
בקריאה ראשונה זה נשמע מוזר – באיזה מובן גוף וסביבה הם אחד? בחשיבה הרגילה שלנו, במודל שבו אנחנו רגילים לחשוב, הגוף הוא נפרד מהסביבה. אפשר לצייר בבירור את קווי המתאר של הגוף, ואת אלה של הסביבה. אפשר לומר שהסביבה משפיעה על הגוף, וגם הגוף משפיע על הסביבה. אבל באיזה מובן הם אחד?
ג'נדלין אומר כבר כאן בפסקה הפותחת שגוף וסביבה הם אחד (גופסביבה) – אבל רק במובנים מסויימים. הם לא נראים אותו דבר, והם שונים זה מזה בתכונות שלהם. אז באיזה מובן הם אחד?
לפני שנענה על השאלה הזו, ג'נדלין מציג את הדרך המקובלת שבה נהוג להסתכל על גוף וסביבה. מתוך עמדה של צופה.
סביבה 1 (En#1) – מהו גוף וסביבה במודל הרגיל?
סביבה #1 זו סביבת "הצופה" – הצופה שעומד מהצד וצופה ומנתח את העולם סביבו. למשל, הוא צופה בהתנהגות של חיות או אנשים, בסביבתם. הצופה מתאר, מנתח, מגדיר, יוצר הפרדות, חושב בתבניות על-פי תיאוריות ותפיסות.
נקודת מבטו של הצופה היא – Third-person point of view – נקודת מבט של אדם שלישי היא זו של המספר/הצופה שמספר לנו מה קורה מנקודת מבטו החיצונית. ההנחה הבסיסית היא שנקודת מבט של האדם השלישי היא אובייקטיבית, חיצונית ובמקרים רבים נתפסת כ"כל יודעת". המדע שלנו מבוסס בעיקר על נקודת מבט זו.
האדם השלישי יכול לצפות באדם שיושב מול המחשב ומנסה לכתוב (הדוגמה למעלה), וגם במה שקורה לו כשהוא יוצא החוצה וכותב בגינה. הוא יצפה בו באופן אובייקטיבי ויתאר את התנהגותו מבחוץ, באמצעות המושגים שלו, לא באמצעות החוויה הפנימית של האדם הכותב. הסביבה שהוא מתאר (סביבה 1) היא הסביבה שלו, של הצופה. למשל הוא יכול לומר: האדם הכותב יכול להתרכז טוב יותר כי יש כאן יותר שקט. הספסל נראה נוח, ויש עליו צל מהעצים – נעים לכתוב כך. הוא גם יכול להסיק שההליכה לגינה תורמת לזרימת הדם מה שתורם לריכוז וכו'.
סביבה 2 (En#2) – גוף וסביבה הם מאורע אחד
בני אדם שחושבים במושגים, עושים את ההפרדה בין הגוף והסביבה. החשיבה שלנו כבר מתובנתת בדרך הזו – אנו מסתכלים סביבנו ומזהים אובייקטים שונים. את עצמינו אנחנו תופסים כנפרדים מהסביבה שלנו. אבל ג'נדלין מפנה את תשומת ליבנו לחוויה של הגוף כבלתי נפרד מהסביבה.
על-פי המודל של ג'נדלין, גוף וסביבה הם מאורע אחד, תהליך אחד. עד כמה הרעיון הזה מתקבל על הדעת?
תסתכלו על הנמר הזה. לרגע, לא נסתכל עליו מעמדת הצופה. בואו נחווה את החוויה שלו כאילו אנחנו עצמינו הנמר.
הנמר חש את החום כחלק מתהליך החיים שלו, הוא חווה את הכבדות, העייפות והחום הכבד. הוא נע במרחב וחש בכפות רגליו קרירות ורטיבות מרעננת, הוא ממשיך לנוע ככל שהגוף טובל בקרירות זו ונח בתוכה. המים והגוף של הנמר הם מאורע אחד בתהליך החיים של הנמר. הנמר אינו נפרד מהמים שסביבו. המים משתתפים בתהליך החיים של הנמר.
תהליך החיים של העץ היפה שבתמונה הראשית הוא אינטראקציה של שורשיו, ענפיו גזעו עם השמש, האוויר, האדמה, המים, כל אלה הם חלק מתהליך החיים של העץ. הם חלק מאותו ארוע.
סביבה 2 בדוגמאות
ג'נדלין נותן שתי דוגמאות שמדגימות את סביבה #2 – את הסביבה המשתתפת בתהליך החיים של היצור החי.
דוגמה 1 – נשימה
התנסות: קחו מספר נשימות עמוקות. שימו לב לאוויר הנכנס ומרחיב את החזה, ולאחר מכן את ההצטמצמות של בית-החזה עם הנשיפה. מה אחראי להתרחבות ולהצטמצמות הזו?
בדרך-כלל, אנחנו מסבירים את תהליך הנשימה תוך הפרדה בין האוויר לבין איברים הגוף האחראים לנשימה. על-פי המודל של ג'נדלין התהליך הוא אוויר-נכנס-לריאות-ולתאי-הדם. האוויר משתתף בתהליך הנשימה של הגוף. לא ניתן להפריד בין "אוויר נכנס" ו"ריאות מתרחבות". לאוויר אין משמעות כשהוא לא מרחיב וממלא את הריאות. והריאות לא מתפקדות כשאוויר לא נכנס ומרחיב אותן.
דוגמה 2 – הליכה
התנסות: עשו כמה צעדים בהליכה מודעת והרגישו את הלחץ של כף הרגל על הריצפה. שימו לב: הלחץ של הרגל שלכם על הריצפה הוא בדיוק אותו לחץ שהריצפה מפעילה על הרגל שלכם.
אפשר להפריד בין המושגים: רגל וריצפה. אבל אי אפשר להפריד בין ההתנגדות שמפעילה הריצפה על הרגל לבין ההתנגדות שמפעילה הרגל על הריצפה. שני אלה הם בלתי נפרדים והם חלק מאותו מאורע. הריצפה משתתפת בתהליך החיים. סביבה 2 במקרה זה היא לא הריצפה (שנמצאת מסביבנו כשאנחנו הולכים) אלא הריצפה-שמשתתפת-בהליכה באמצעות ההתנגדות שלה. איך אתם חווים הליכה בחול העמוק? במים? בבוץ? הרגל והסביבה הם חלק מאותו ארוע – הם משתתפים יחד בתהליך ההליכה.
חשוב לשים לב שג'נדלין לא טוען שהרגל והריצפה זהות או דומות. גם כשאנחנו אומרים שהם חלק מאותו מאורע, הרגל והריצפה אינן אותו דבר, הן רק imply זו את זו. (את המושג imply נכיר בקרוב. אין לו תרגום בעברית. רק אגיד כאן שהרגל והריצפה מצפות/מרמזות/שואפות זו לזו).
סביבה 2 משתתפת בתוך תהליך חיים. אין לסביבה 2 משמעות אם היא נפרדת מתהליך חיים. כלומר, לריצפה או לקרקע, אין משמעות עבור הגוף, אם הוא לא הולך, רץ, זוחל, עודר בה וכו'.
גוף-סביבה הם אחד בתהליך הכתיבה
כמו האוויר בתהליך הנשימה, והקרקע בתהליך ההליכה, הסביבה שלי משתתפת בתהליך הכתיבה.
תהליך הכתיבה הוא לא רק תהליך קוגניטיבי נפרד. גורמי הסביבה לא משפיעים כל אחד בנפרד על תהליך הכתיבה (השקט עוזר להתרכז, הצל נעים, או ההליכה ממריצה את זרימת הדם). זו עמדה של צופה שמתבונן על תהליך הכתיבה מבחוץ.
הפרוסס מודל מתבונן בתהליך החיים מעמדת האורגניזם החי. החוויה שלי את תהליך הכתיבה היא פנימית ובלתי מופרדת – הגוף והסביבה שלי משתתפים בחוויה יחד. אני חווה את תהליך הכתיבה באופן אחד בסביבת המחשב, השולחן, גבולות החדר, הכסא. אני חווה את תהליך הכתיבה באופן אחר בסביבת הגינה, על ספסל, מול תפאורה ירוקה, באוויר הפתוח. הסביבה משתתפת בתהליך החיים שלי באופן שאיני יכולה להפריד ביניהם.
נסו לחוות את השתתפות הגוף שלכם והסביבה בסיטואציות חיים שונות. הדרך להבין את הרעיונות של ג'נדלין היא דרך התחושה והחוויה, לא רק החשיבה השכלית.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת