הבית העגול – בית-ספר שהוא בית

בית-ספר הבית העגול

סדרת בשבילי הלמידה – סיורים לבתי-ספר מעוררי מחשבה והשראה 

כתיבה: הדס שדות ואורית פרנפס

הקדמה – בדרך לבית העגול

הבית העגול שוכן במבנה בתוך חורשה בפרדס חנה. זהו מרחב גדול של טבע כמעט פראי שנמצא בתוך מתחם של מרכז גריאטרי איזורי.
הגענו מעט קודם לשתיית תה משותפת למקדימות, מהתרמוס של הדס. תמיד נחמד להכיר את מי שעדיין לא מכירות וזה נותן מספר דקות של פטפוט לפני שנכנסים יחד לבית הספר.
בשער בית-ספר פוגש אותנו בוריס גורביץ', מנהל הבית העגול יחד עם סיגול אור (שהקימה ומנהלת אותו מאז). בחצר נמצאים ילדים וילדות עסוקים בשלהם. לא ברור אם זה זמן הפסקה או זמן שיעור. בהמשך נלמד שזה לא ממש משנה.
בוריס מוביל אותנו דרך חצר בית-ספר לשער אחורי ממנו אנו יוצאים לחורשה הסמוכה, שם כבר מחכה לנו מחצלת לשיחת הפתיחה. 

מבט על – על הבית העגול

הבית העגול הוקם לפני 14 שנים וקיבל הכרה לפני כ-7 שנים כבית-ספר מוכר שאינו רשמי.
בבית העגול לומדים 130 תלמידים ותלמידות בכיתות א עד ט בשלוש חטיבות שונות תלת גילאיות: החטיבה הצעירה- כיתות א עד ג, החטיבה היסודית- כיתות ד עד ו וחטיבת הנעורים- כיתות ז עד ט.
כל חטיבה מחולקת ל-2-3 קבוצות ולכל קבוצה החונכים והחונכות שלה.

הגישה החינוכית

בית-ספר פועל ברוח החינוך הדיאלוגי.
רוח בית הספר מושתתת על יצירת מסגרת א-פורמאלית מלאה בחופש וכבוד לילדים מתוך תפיסה שהחיים שלהם הינם ההווה ולא הכנה לעתיד. האמונה העמוקה היא שילדים יודעים לכוון את עצמם להתפתחות הכי טובה עבורם. הקשר והזיקה בין אנשים, רעיונות, הקשבה, ביטחון ותחושת שייכות הם הדשן הטוב ביותר להתפתחות.
הבית העגול קטן ואינטימי וכולם מכירים אחד את השנייה ויש זמן ליצירת קשר. 

בבית העגול פועלים מתוך שתי שאיפות:
1. לאפשר לילדים את הזכות לחירות על עצמם מתוך התבוננות ולא מתוך התערבות, הכוונה.
2. לייצר זיקה לאחר – קהילה שיש בה כללים, זמן לעצמי, בחירה, אבל גם לראות את האחר, להתחשב, להיות אכפתי.

מחצית מהזמן של החונכים מוקדשת לזמן מובנה ומחצית מהזמן מוקדשת ל"זמן בית". בזמן בית החונכים  מתפקדים קצת כמו הורים בבית. זהו זמן ליצירת קשר, ושהות עם הילדים. החונכים ישטפו כלים, ישחקו עם הילדים, יקשיבו למה שקורה בתוך הבית, יגיבו למצבים, ייזמו שיחות ועוד.

זמן מובנה הוא זמן שבו החונכ.ת מוביל.ה מעגל בוקר, מעגל צהריים, מלמד.ת שיעורים, או נמצא.ת בחונכויות אישיות.
נשות ואנשי צוות חדשים שמצטרפים לבית העגול לא מקבלים הכשרה פורמאלית של חינוך דיאלוגי, וההכשרה נעשית בתוך בית הספר ע"י הצוות, תוך כדי עבודה ובישיבות צוות חטיבתיות וכלל בית ספריות. 

המיוחד והייחודי בבית העגול

סדר יום

סדר היום בבית העגול הוא בעיקר חופשי ונתון לבחירת הילדים. מסגרות החובה היחידות בסדר היום הינן מעגל הבוקר ומעגל הצהריים – פתיחת וסיום היום ותורנות נקיון בסבבים. מסגרות החובה נועדו לייצר שייכות לקבוצה בתוך החטיבה. 

בין לבין יש הרבה חופש. בכל יום יש ארבע רצועות של שיעורים במערכת החטיבתית ויש אפשרות לבחור אם להיכנס לשיעור או לא. בכל שיעור מגדירים אם יש חובה להגיע לכל שיעור, לכל יחידת לימוד או אין חובה בכלל. מי שבוחר לא להיות בשיעור יכול לשחק, לדבר, לאכול, לטייל בחורשה (בליווי כמובן) או להיות מעורב בפעילויות לא פורמאליות שהחונכים מציעים על שולחנות, בחוץ ועוד.
בתחילת השנה הילדים בוחרים  בשיעורים מתוך מערכת שמציעים החונכים בכל חטיבה. מעבר לשיעורי ליבה שמוצעים תמיד בכל חטיבה – עברית, חשבון ואנגלית, החונכים מציעים מגוון של שיעורים ייחודיים שמעניינים אותם ועולים גם מצורך ועניין של ילדים. 

דוגמאות לשיעורים: קוד מנקי, משחקי כדור, תיאטרון, העולם המופלא, DND, גיבורי על, כתיבה יוצרת, טיול-סיפור-ציור, ממציאים שירים, גיטרה, TED, עולם הקסם – מיתוסים ואגדות, מחלק מוסר, מהפכות, יצירה מחומרים טבעיים, מוזיקה והקשבה, ציור ורישום, מעגל שיח בנות ועוד.

מתוך המערכת הכללית, כל ילד.ה בוחר.ת את המערכת האישית שלה.ו. אפשר לראות את השונות הגדולה בין המערכות – מערכות עמוסות בשיעורים לעומת מערכות מאווררות עם הרבה זמן חופשי. כל זה לבחירת הילדים.
המקום מנסה לייצר תשתית פיזית ואנושית לפעולה מתוך התבוננות וליווי של החונכים. בבית, בחצר, בשיעורים ועוד.
בימי חמישי יש "במה פתוחה" – זו רצועה שבה ילדים וילדות יכולים לבחור להראות דברים שלהם. צריך להירשם מראש ויש במה פיזית שמציגים עליה דברים. 

בית הספר פועל חמישה ימים בשבוע, ללא ימי שישי. החונכים בבית הספר עובדים ארבעה ימים בשבוע מתוך תפיסה של שמירת הצוות משחיקה, ושימור היצירתיות וההתחדשות.

הבית העגול מעסיק גם מורים סדנאיים שאינם חונכים, שמלמדים תחום מסויים. זה גם מערך שמסייע להגדיל את ההיצע שניתן במערכת וגם מפנה את החונכים שיוכלו להיות מחצית מהזמן שלהם בתוך הבתים.

ארגון המרחב הפיזי

חטיבות הלימוד השונות מסודרות כמו בתים. יש סלון ומטבח ויש חדרי לימוד ששונים בחזותם מהכיתה המסורתית של שולחנות-כסאות ולוח. היתה לנו הזדמנות להציץ בשיעור "מחלק מוסר" – שיעור שעיקרו עיסוק בשאלות מוסריות. בשיעור הזה שמנה קרוב ל 20 ילדות וילדים, הם ישבו על מזרונים דקים על הרצפה, ושוחחו בערנות עם המורה. בשיעור אחר, דווקא היו שולחנות וכסאות, המורה ישבה על השולחן והתלמידה עמדה ליד הלוח. הייתה זו תחושת חופש וביתיות. 

המרחב בחוץ מגוון ובו הזדמנויות רבות למשחק, התנסויות, יצירה ולמידה. הלמידה מתבצעת גם בחפירה בבוץ בחצר, בשיחה עם אחד החונכים בחורשה מחוץ לשער, בטיפוס על עץ, או בטיפוס על הכיפה הגיאודזית שמוצבת בחוץ. 

יש מרחבים שונים של יצירה ועבודה ברחבי בית הספר- סדנת נגרות מלאה בציוד שניתן לבוא לעבוד בה כשיש מבוגר שנמצא בה, סדנת אמנות עם פעילויות מובנות ולא מובנות וכמובן חצר עשירה ומגוונת הכוללת גינת ירק פורחת, מרחבי בוץ ובנייה, מגרש ספורט גדול, מתקני מתח ועוד.

חווית הלמידה 

בתפיסה החינוכית של הבית העגול, חשוב לאפשר לילדים את החופש ללמוד, לעסוק וליצור בדרך שלהם – תפקיד המבוגרים הוא להקשיב להם, להיות מיכל מכיל, מתבונן, לאפשר להם להתנסות במה שרלוונטי ומשמעותי להם עכשיו. הצמא ללמידה הוא בטבע של הילדים. לא צריך לעורר סקרנות, היא קיימת – צריך  רק להיזהר לא לכבות אותה.
כל מניע של ילד הוא מקום להתבוננות, מחפשים את המקומות לפגוש את הילדים בעולם שלהם. במקום להכין אותם לעולם שלנו – להתעניין בהם במה שהם עושים, במה הם מתעניינים, מה הם מרוויחים מזה, למה זה משמעותי עבורם – לפעמים זו רק תחושה ולא מילים. סקרנות של ילד מופנית לדברים שמעניינים אותו, שאולי לא מעניינים אותנו, כמבוגרים. חשוב להבין שגם הדרך של הילד היא דרך להכיר את העולם, גם אם אנחנו, כמבוגרים, הכרנו את העולם בדרכים אחרות. 

בבית העגול יש פנאי להיכנס לעולם של הילדים, בעולם שלהם. אין ניסיון להכניס את הילדים לעולם המבוגרים. מגיע להם שייראו אותם כפי שהם, מתוך מה שרלוונטי להם.

ההערכה האישית היא בעיקר אינטרוספקציה. ישנו תהליך של קביעת יעדים שכל ילד.ה עושה עם החונך.ת וישנה עבודה ומעקב סביב היעדים האלו. במצבים שונים יש שיח על איך המצב מתכתב עם היעד האישי וכל תקופה בוחנים את היעדים, משנים או מוסיפים להם. היעדים האישיים יכולים להיות ברמה חברתית – למשל, רצון להכיר השנה 3 חברים חדשים, ברמה לימודית או בכל נושא אחר שמחליטים עליו.

זכינו לערוך סיורים מודרכים בקבוצות קטנות ע"י ילדים.ות במרחבים השונים של בית הספר. הביקור שלנו נינוח ומלווה באווירת חופש. הילדים והילדות עוסקים בפעילויות שונות – משחקים בחצר, קוראים ספר, מציירים, יוצרים, משוחחים, או נמצאים בשיעורים.
נראה שהילדים והילדות מאוד רגילים לפגוש מבקרים שמתעניינים בהם. הם מראים לנו את המקומות השונים, שומרים על זמנים של הסיור ומצביעים לנו על דברים מיוחדים בדרך. 


חוויות ותחושות

האווירה בבית העגול היא של בית חם רחב ידיים. נינוחות כזו של הצוות ושל הילדים.ות שנראית יותר כמו יום חופש רגוע ונעים מאשר בית-ספר כפי שרובנו מכירים. מבנה בית הספר, העיצוב, החצר והשקט הפנימי שמורגש שם, כל אלה נותנים תחושה שכל אחד שקוע בענייניו .
הטבע מסביב לגדר בית הספר משתלב היטב. הטבע מהווה המשך לפינות הבוץ והחפירה, למתקני הטיפוס ולשערים הפתוחים שאף אחד לא מנסה לצאת מהם ללא ליווי (מבחינה בטיחותית, בית-הספר נמצא בשטח המרכז הגריאטרי השמור והבטוח).


אין תחושת בלגן כשמסתובבים בבית הספר. אין המולה. גם לא צלצולים. אפשר להקשיב לקולם של ילדים, ציפורים והרוח בעלים. קשה להבחין בהבדל בין זמן שיעור לזמן הפסקה, כי כולם עסוקים בעניניהם במשך כל הזמן.
מורה אחד יוצא לחפש תלמיד שרשום לשיעור שלו. הוא קורא לו תוך כדי שהוא עסוק בחפירת בור עם שני חברים. התלמיד עונה לו שהוא לא בא עכשיו – "החסרת כבר פעמיים" עונה לו המורה, תוך כדי שהוא מסתכל בקלסר והולך חזרה לתוך המבנה. זה מעלה תחושה של סדר בתוך החופש.
תלמידים אחרים עסוקים בקשירת חבל במבנה הכיפה הגאודזית בחצר בית הספר. הם מסבירים לנו ברצינות של ממש שיש ילד מהחטיבה היסודית שאחראי על הכללים והוא שם את השלטים – "אם את רוצה לעשות שינוי כלשהו, את צריכה לשאול אותו, הוא מחליט כי הוא התחיל עם זה." מסתבר, שהילדים הקימו בתוך הכיפה הגיאודזית פארק שעשועים. הילדים הניחו מזרונים, מתחו חבלים בגבהים שונים, והם משתעשעים שם להנאתם. בשעתיים בהן שהינו בבית-הספר הכיפה הגיאודזית היתה מלאה בילדים. 

מחשבות

לרובנו, המבקרות, עלו וצפו שאלות מתוך הפרדיגמה המסורתית שבה צמחנו – איך יודעים שהילד מתקדם לאנשהו? מהי דמות הבוגר וכיצד שואפים לשם? איך מתייחסים ללימודי הליבה? מה עם קריאה וכתיבה? האם כולם לומדים אנגלית? כיצד מתייחסים לילד שלא רוצה ללמוד כלום, רק לשחק בחצר?

סיגול ובוריס, בביטחון השלו והרוגע שלהם יודעים ומאמינים בדרך הזו – כן, יש דמות בוגר – שידעו להיות קשובים לעצמם, שיפתחו תחושת מסוגלות, שידעו להתמודד עם אתגרים, שירגישו עבור מה שווה להשקיע, ועבור מה פחות, שישמרו סקרנות לעולם, שיכבדו את האחרות, שיפתחו עין ביקורתית, לצד חמלה.

בהחלט מעורר מחשבה והשראה.


לקריאה על בתי-ספר נוספים בהם סיירנו במסגרת: "בשבילי הלמידה":

בית-מיתר – בית חינוך ולדורף

תיכון החממה

בית-הספר השכונתי שפירא

בית-הספר היסודי ממלכתי בסלעית

בית חינוך קהילתי גאולה

הבוסתן – בית חינוך בתנועה

אשמח אם תשתפו:
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מעניינים מהבלוג

מיתר – הבית לחינוך ברוח דיאלוגית

מיתר, מיסודו של דני לסרי, הוא בית חינוך דיאלוגי שמושתת על חופש – ילדים יכולים ללמוד כשהם חופשיים, ולא מחוייבים ללמוד תכנים מסויים. יחד עם זאת, למבוגרים תפקיד חשוב בתהליכים של הילדים.

בית-ספר בהקמה

בית-ספר בהקמה – "מקומי" ביישוב נטף

בית-ספר "מקומי" הוא בית-ספר בהקמה בנטף, בשנתו השניה. בית-הספר מדבר "פדגוגיה מבוססת מקום", שמחוברת לקהילה, לאנשים, ליישוב, ולטבע שמסביב.
בשנתים מאז הוקם הוא עובר תהליך מרתק של גיבוש, עיצוב מהות וחזון, ומעבר ממעורבות הורית בלעדית להובלה של צוות חינוכי.

איך עושים חופש

איך עושים חופש?

חופש גדול בתקופת הקורונה. בתוך כל אי הוודאות שאנחנו חיים בה, החופש הגדול כבר כאן. הילדים בבית, ונכון שהתרגלנו כבר מימי הסגר, אבל הילדים זקוקים לחופש אמיתי. איך עושים להם חופש?

ashim-d-silva-100979

שנשמור על קשר?

הירשמו לניוזלטר וקבלו למייל עדכונים ותכנים ממני: פוסטים בבלוג, ועדכונים ישר מהתנור על כל מה שחדש כאן. המייל שלכם יישאר חסוי.

דילוג לתוכן