סדרת בשבילי הלמידה – סיורים לבתי-ספר מעוררי מחשבה והשראה
כתיבה: הדס שדות ואורית פרנפס
הקדמה – בדרך לבית-הספר
"בית-מיתר" – בית חינוך ולדורף נמצא ביישוב צופית. יישוב מקסים, קרוב למכללת בית ברל, שמיד מורגשת בו נעימות של טבע וקצב של פעם. נפגשנו בעגלת הקפה במקום, בתוך חורשה נחמדה, מאוד מתאימה לביקור שלנו.
צעדנו לבית הספר, הליכה קצרה, ונכנסנו לחצר בית הספר כשתלמידי א-ב בדיוק יצאו החוצה לפעילות הבוקר שלהם. מנהלת בית הספר, איילת גדעון-הראל, קיבלה אותנו בשער והסבירה לנו על ההתרחשות מסביבנו. עשרות ילדים בשכבות גיל שונות, עם המחנכים והמחנכות, בפעילות גופנית ייחודית ומאורגנת, הכוללת קפיצה על חבל, הליכה על קורה, הליכה לאחור וכו'. מורכבות הפעולות עולה בהתאם לגיל, וכך גם שיתוף הפעולה בין הילדים והתיאום ביניהם.
הילדים שמים לב אלינו, אבל נמצאים בתוך הפעילות שלהם. הם מורגלים לפעילויות השונות החוזרות על-עצמן מידי יום, ומתארגנים בסדר ובנחת. אין הוראות או הסברים מצד המחנכים. הכל פשוט קורה והילדים יודעים מה לעשות.
אנחנו נכנסים בשערי מבנה בית הספר – מבנה רגיל של בית-ספר, שקירותיו הפנימיים מעידים על כל דבר פרט ל"רגיל".
מבט על על בית-הספר
בית הספר נפתח כבית ספר פרטי וקטן, ביוזמת הורים לפני 7 שנים וגדל מ-10 תלמידים ותלמידות ל-150 בכיתות א-ו. יש כיתה אחת בכל שכבת גיל עם כ- 22-26 תלמידים ותלמידות.
לפני 3 שנים קיבל הכרה כבית ספר ממלכתי, במסגרת תהליך ההסדרה של בי"ס יחודיים. בית הספר הוא על אזורי ומגיעים אליו מיישובי המועצה האזורית וגם מהערים בסביבה.
חינוך ולדורף
חינוך ולדורף נוסד בתחילת המאה העשרים על-ידי רודולף שטיינר., ומתבסס על תורת האנתרופוסופיה, פרי הגותו של שטיינר.
קל להיות מוקסמים כשנכנסים לבית-מיתר. האסתטיקה ההרמונית, הצבעים הנעימים, השימוש בחומרים טבעיים – ענפי עץ, צדפים, נייר, צמר, בד. הכל מאוד מאורגן ומשרה אווירה נעימה וחמימה. הילדים והילדות הולכים בבטחה מהחוץ לכיתה, הכל שקט ומסודר, עדיין בהתכנסות של תחילת הבוקר, ממש ניכר שהם יודעים מה הדבר הבא. הכל ברור ומתורגל.
בשיחה עם צוות הניהול של בית הספר מסבירים לנו על חינוך ולדורף ועל הערכים המובילים. צוות הניהול כולל את איילת גדעון-הראל – מנהלת בית-ספר, רונית כץ – רכזת פדגוגית ואחראית תחום הפרט בבית הספר, שון סבן – מורה למוסיקה, וניצן פריימן – המלווה הפדגוגי של בית-הספר. לסיור כולו הצטרפה גם יפעת ברונשטיין – שניהלה את בית-הספר מהקמתו ועד לשנה שעברה.
ניצן מדגיש את העיקרון בחינוך וולדורף של מה שהוא מכנה: "האטת האינטלקט" בלמידה ובהתפתחות הילד. במילים אחרות, לאינטלקט צריך להיות מקום לצד שאר היכולות והמיומנויות שבדרך כלל מוזנחות בחינוך הרגיל, ובתרבות המערבית בכלל. במקום פיתוח היכולת לשבת בשקט ולהבין דברים בראש, חינוך וולדורף מפתח יכולות אנושיות רב מימדיות שכוללות רגש, תנועה גופנית, רגישות לאחר, דמיון, חכמת ידיים ועוד.
השאלה הגדולה היא מה זה להיות בן אדם במובן המלא, לא רק במובן האינטלקטואלי. איך אפשר לגדל חברת עתיד של אנשים שלא רק יושבים מול מחשב ויוצרים מוצרים טכנולוגיים, אלא לטפח את כל האפשרויות והיכולות האחרות.
איש הרנסנס – איך מפתחים אדם מלא ואנושי?
רעיון פיתוח היכולות של אדם מלא מתבטא בפרקטיקות הייחודיות וברציונל שעומד מאחוריהן. למשל:
- במעגל בכיתה עובדים על חיזוק כוחות הרצון וההתמדה.
- בסוגי האמנות המגוונים עובדים על חיזוק היצירתיות, דיוק, דמיון, התבוננות, הקשבה, תיאום, הרמוניה ועוד.
- קפיצה על חבל, תרגילי שיווי משקל מפתחים יכולות של קשב, קצב, ובקפיצה מתואמת עם עוד ילד, מתפתחת קשיבות לאחר.
- מוסיקה – נגינה ושירה צלולה ומדוייקת, והפקת צלילים בהרמוניה.
מצד אחד, יש טיפוח של שמחת החיים והסקרנות של הילדים. מן הצד השני, ישנה גם התמודדות עם אתגרים במקומות שלחלק מהילדים קשה איתם.
בכל תחום יהיה דגש על לא לוותר על המקומות שלא נוח בהם. כשילד לא רוצה לעשות משהו, צריך להבין את הסיבה, מסבירה איילת, מנהלת בית-הספר. האם הסיבה היא "כי אני לא טוב מספיק, כי לא מצליח לי"? האם יש סיבות אחרות? המחנכים לא מוותרים, וימתינו בסבלנות עד שהילד ירכוש את היכולת. לא כולם מצליחים באותו זמן, יש ילדים שמתמחים ביכולת זו או אחרת, ויש ילדים שנמצאים בפריפריה וירכשו את היכולת בהמשך.
המודל הוא של "איש הרנסנס" – אדם רב תחומי עם מגוון יכולות אנושיות – כל יכולת אנושית נעלה ראוי לפתח, וראוי להתמודד עם הקשיים בדרך לפיתוח שלה.
החינוך האנתרופוסופי מבוסס באופן עמוק על עקרונות התפתחותיים. בכל גיל, בכל שלב התפתחותי, אפשר וראוי לפתח יכולות מסויימות, ואין להקדים את השלבים. הילד איננו מבוגר צעיר או קטן, הוא ילד במהותו, וחשוב לשמור על עולם הילדות שלו מוגן ובטוח מפני עולם הבגרות. גם בעת הביקור נשמר עיקרון זה, והנוכחות שלנו, המבוגרים, הוצנעה מאד. גם אם הילדים גילו סקרנות לאורחים הזרים שהגיעו, לא נוצר שיח והפעילות שלהם נשמרה בתוך העיסוק שלהם בניסיון לא לראות אותנו.
הבריאות הגופנית היא חלק נכבד ומרכזי עם דגש על בנייה הדרגתית של הדרישות ככל שהגיל עולה. כך גם ההתפתחות הרגשית והרוחנית.
המיוחד והייחודי בבית-ספר
מחנך הכיתה הוא דמות משמעותית בחינוך האנתרופוסופי. הוא נמצא עם הילדים כמעט לכל אורך היום, והוא גם מלווה את הכיתה, בשאיפה, מכיתה א ועד כיתה ו. הוא מכיר את היכולות של כל ילד, שם לב לאתגרים שלו ומלווה את התפתחותו. בנוסף, גם הוא אמור להיות "איש רנסנס" ולהיות בעל יכולות מגוונות של אמנות, שירה, נגינה ועוד. כל המורים עוברים הכשרה של החינוך האנתרופוסופי ומלווים פדגוגית בבית הספר.
בחינוך האנתרופוסופי הלמידה היא לפי תקופות. לומדים במשך תקופה של 4 שבועות נושא מסויים ואז מחליפים. התקופות במערכת תומכות במקום ההתפתחותי של כל שכבה והן משתנות בהתאם לגיל. תקופות לדוגמה: חשבון, משלים וצדיקים, בנייה, בעלי מלאכה, בוטניקה, תקופת פיזיקה (ה-ו).
כל הילדים עושים את אותן הפעילויות. אחת הטענות שעולה פעמים רבות אל מול אחידות הפעילויות היא שבסביבה כזו קשה לילדים להביא לידי ביטוי את הייחודיות שלהם, את הרצונות שלהם. המענה האנתרופוסופי הוא שגם אם הילדים נראים שעושים את אותו דבר בשלבי ההתפתחות המתאימים, הם מבטאים את עצמם בתוך גבולות הפעילות. בנוסף, הטענה היא שילדים שלומדים בחינוך ולדורף מתפתחים לבוגרים שהם ייחודיים מאד, בעלי מסוגלות ויכולות מגוונות.
סדר יום
סדר היום בעל מבנה קבוע. השעתיים הראשונות בכל יום נפתחות בשיעור הראשי עם מחנך/ת הכיתה שכולל את שגרת הבוקר ואת השיעור של התקופה. שגרת הבוקר כוללת התכנסות פנימה בכיתות, תרגול גופני בחוץ, דיקלום שירים, עבודה על מיומנויות במעגל בשילוב עם תנועות גוף- דקלומים משולבים בקצב, צעידה במעגל קדימה ואחורה, ספירה או החסרת מילים ועוד.
מהשעה 10 יש שיעורים מקצועיים – אוריתמיה, מוסיקה, אנגלית. אחת לשבוע יש טיול שבועי, במסלול קבוע המאפשר לראות ולשים לב לשינויים הקורים בטבע ודרך זה ללמוד מדעים.
סידור המרחב
המרחב, הסידור שלו והאסתטיקה הם רכיב חשוב. שמים לב לזה כבר מהכניסה לבית הספר, מהחצר והמסדרונות ועד שמגיעים לכיתות עצמן. הקירות מעוטרים בעבודות הילדים ובציורי קיר נעימים ויפים. גם בכיתה הכל מצוייר בגירים, מקושט ונעים. אנחנו לומדים שחלק מההכשרה בחינוך ולדורף כוללת ציור בגירים ואת הטכניקות הייחודיות שאנחנו רואים בכיתה.
הריהוט כולו מעץ, הצביעה היא בצבעים טבעיים (לא טושים) וניתנים שמות לגוונים השונים- ירוק יער, צהוב שמש וצהוב לימון. הקלמרים נתפרים בתחילת שנה, כיסוי לחלילית שנסרג במיוחד.
בסיום מעגל הבוקר והתרגול, הילדים מסדרים את הכיתה בסדר מעורר השתאות. הם יודעים מה הסדר של השולחנות וכל פעם ניגשים הילדים של השורה ומסדרים את השולחן ושני הכסאות, לפי סדר השורות. השאר מחכים בסבלנות עד שיגיע התור של השורה שלהם. התיקים כולם תלויים מסודרים על הכסאות, התאים בכיתה מסודרים גם הם באותו האופן ואין "רעש" של בלגן.
הכיתה חשוכה. בכוונה. רק אור היום הטבעי נכנס פנימה דרך החלונות. זה משרה אווירה נעימה ומתאים לטונציה של המורה שמדברת בשקט, כמעט בלחש.
חווית הלמידה
ביקרנו בשיעורים בכיתות א ו-ב ובשיעור מוסיקה של כיתה ו. קיבלנו המחשה חיה לפרקטיקה שמממשת את חינוך ולדורף. לראות את הלמידה בעיניים ואת התגובות של הילדים להנחייה של המורה, ממחיש את עקרונות חינוך ולדורף. הצלחנו לחוש באווירה ובאופן ניהול השיעור, בטעימה שקיבלנו.
כיתה א
בכיתה א כולם עומדים במעגל. הם מדקלמים שיר המלווה בתנועות ידיים וגוף עדינות. הם הולכים במעגל וסופרים עד 10, ואז הולכים לאחור וסופרים עד 20. הם נכנסים לתוך המעגל, תוך שמירה על החברים שלידם תוך כדי ספירה וכך הלאה. לאחר מכן, המחנכת מחלקת כריות קטנות. כולם שמים על הראש ושומרים על שיווי המשקל ועל עמידה זקופה. אח"כ מתחילים לספור בצורות שונות תוך כדי העברה של הכרית מיד ליד. כל מעבר מלווה בדקלום קצר.
מורגש מאוד שכולם יודעים מה הולך להיות והם מדקלמים בביטחון עם המחנכת. הם סופרים בקול רם (אך מדוד, חלילה לא בצעקה), מספרים זוגיים. אח"כ סופרים לאחור, זוגי בלבד. מסבירים לנו בצד שככה לומדים את לוח הכפל, כל פעם כפולה אחרת. את הכריות מחזירים לסלסלה בזוגות- כל פעם ילד.ה אחרים עם מי שעומדים מולם, צועדים לאט, עם כרית על הראש למרכז ומחזירים את הכרית. התרגול הוא גם של שיווי משקל אבל גם של שיתוף פעולה- הם צריכים לתאם את קצב ההליכה ואת ההחזרה של הכרית, וגם של סבלנות (רבה) שנדרשת משאר הקבוצה.
בסיום התרגול, מסדרים את הכיתה חזרה בשורות ומתיישבים. המחנכת מספרת סיפור בהתאם לציור שיש על הלוח, שהוכן מבעוד מועד. בתקופת החשבון הנוכחית לומדים את פעולת החיבור ואת הלמידה מלווים סיפורים על גמד שנקרא עודי, השם בהתאם לפעולת החשבון הנלמדת. עושים את תרגילי החשבון בקול רם וכל פעם נקרא מישהו אחר לקידמת הכיתה לספור ולהציע אפשרויות נוספות לתרגילי חיבור, לפי הנחיית המחנכת.
כיתה ב
בכתה ב צפינו באלמנטים דומים. עמידה במעגל. המורה מקפיד על מעגל מושלם, ללא חורים. הוא רומז לילדים בשקט, ממש ברמיזה, והם מתקנים את המעגל. מתחילים בדיקלום מלווה בתנועה. בכתה ב, מוסיפים תיאום עם ילדים אחרים, וחלק מהדקלומים מתבצעים בקבוצות – קבוצה של 5 ילדים מדקלמת מספר שורות, ואחר-כך קבוצה אחרת ממשיכה וכן הלאה. יש גם דיקלומים שבהם משקיטים את חלק מהמילים ואומרים אותן בלחש כאשר התנועות המלוות ממשיכות.
שיעור חשבון עסק במכפלות. המורה חילק דפים שבהם שני ציורים של פרח שבתוכו יתרגלו מכפלות. הוא חילק רק לילדים הראשונים בכל שורה, והם מיד עברו בין התלמידים בשורה שלהם וחילקו את הדפים. זה נראה ריטואל מוכר. המורה צייר על הלוח פרח גדול ומרשים – הקפיד ותיקן כדי שהפרח יהיה מושלם. במרכז הפרח רשם *3 (והסביר לילדים שכך בדיוק עליהם לרשום בדף). הוא הדגים איך הוא כופל את המספר בכל עלה כותרת וכותב את התוצאה בעלה כותרת בתפרחת החיצונית יותר.
שיעור מוסיקה
שיעור מוסיקה של כיתה ו מתקיים בחדר מוסיקה נעים ומסודר עם כלי נגינה המפוזרים בצדדיו. התלמידים יושבים מסביב במעגל ולידם חליליות בתוך כיסוי סרוג. הם מתרגלים נגינה בחליליות, לפעמים במספר קולות. השיעור מנוהל על-ידי שון סבן, המורה למוסיקה. גם פה יש דגש על שיתוף פעולה ועל הקשבה לעצמי אבל גם לסביבה. גם בשירה יש כמה קולות. הסדר מופתי, אבל יותר מכך, מרשים מאד לשמוע את ההרמוניה את הדיוק ואת הנגינה המוזיקאלית. לא מדובר בקבוצה נבחרת של 20 ילדים מוזיקאים, אלא כל ילדי הכיתה – כולם מפתחים יכולות בנגינה ובשירה.
חוויות ותחושות
קל להתאהב באווירה שבבית הספר. השקט בכיתות, הביטחון של הילדים והילדות לאן ללכת, מה לעשות. מורגש ומודגש שהכל נעשה בהתאם לתפיסות חינוך ולדורף ואף ניתן למצוא הרבה דברים זהים בין בתי ספר אנתרופוסופיים שונים בארץ (ואולי אף בעולם).
יש הדרגתיות התואמת לשלב ההתפתחותי של הילד.ה שבאה לידי ביטוי בפעילות הגופנית, בבחירת הנושאים לתקופות הלימוד, בדרישות של המוטוריקה העדינה והגסה ואף בבחירת הצבעים כשמציירים ציור. לאט ובביטחה משחררים את התלות של הילד.ה במבוגר בדמות מחנכת הכיתה. יש הפרדה מוחלטת בין עולם המבוגרים ועולם הילדים ונותנים להם להגיע לשם בזמן המתאים התפתחותית.
השימוש הרחב באומנויות השונות כמו התפירה, הסריגה, הנגינה והשירה והחיבור של כל אלה לתקופות הלימוד, עושה חשק להתנסות גם. הלימוד ללא ספרי לימוד, לפי נושא מרכז שגם בשיעורים המקצועיים מתייחסים אליו, נותן בסיס יציב וסביבו הלמידה היא דרך החושים השונים.
הזדהינו עם הרעיונות של פיתוח יכולות שונות, ונתינת מקום של כבוד גם לרגש, גם לרוחניות, גם לנפש וגם לגוף. לא רק לאינטלקט – אבל בהחלט גם. ברמה הגבוהה, אלה ערכים משותפים לאנשי חינוך רבים. יחד עם זאת, חינוך ולדורף מציג גישה סדורה, סגורה, כמעט דתית של פרקטיקות ייחודיות, שלא משתנות במשך עשרות שנים וגם לא בין בתי-ספר.
תהינו מה קורה כשמורה מנסה לבטא רעיונות פרקטיים משלו – עד כמה מעודדים יצירתיות פדגוגית. הבנו, שרעיונות מקודמים בברכה, אבל יש לדון בהם בצוות המנהל ולבדוק האם הם הולמים את רוח התפיסה. חשוב מאד לשמור על השלמות של התפיסה.
בנוסף עלה גם הקול שאומר שחייבים לשמור על הזהות ולא להשאיר רק את האלמנטים החיצוניים. חינוך אנתרופוסופי צריך להגיע עם הרעיונות העמוקים שבבסיסו (הרעיונות של רודולף שטיינר), יחד עם הפרקטיקות שמגשימות אותו.
שאלות ששאלנו את עצמינו
יצאנו עם התרשמות מהעשייה המיוחדת ועם שאלות גדולות לעצמנו כנשות ואנשי חינוך:
האם יש דרך אחת טובה ונכונה שעובדת שמאפשרת לפתח את האנושי שבאדם?
היש הגיון בהשאלת אלמנטים מחינוך ולדורף ולמאמץ אותם בתוך תפיסות מעט שונות? האם זה הכל או כלום?
עד כמה פרקטיקות של החינוך האנתרופוסופי שנוצרו אי שם בגרמניה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, תואמות את התרבות של המאה העשרים ואחת?
בהחלט מעורר חשיבה. מה אתם חושבים?
לקריאה על בתי-ספר נוספים בהם סיירנו במסגרת: "בשבילי הלמידה":
אם ברצונכם להיות מעודכנים בסיורים הבאים, הצטרפו לקבוצת הווטסאפ השקטה של הסיורים.
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת