למידה מתנועת החיים

זהו הפוסט הראשון בבלוג. הוא מניח את ההצעה שלמידה, כמו תהליכי חיים אחרים, היא תהליך המונע אינהרנטית מכוח החיים, מתנועתם ומשאיפתם קדימה. החיים עצמם, יוצרים את הדחף להתקדם, להתפתח וללמוד. תנועת החיים רוחשת בפנימיותו של כל חי, ומנביעה התפתחות. בעוד שזה ניכר אצל תינוקות וילדים קטנים, נראה שמשהו משתנה כאשר ילדים נכנסים למערכת לימוד פורמאלית. זהו צעד אחד בחקירה מתמשכת.

פרולוג

לפני כשנה (אוקטובר 2015) התחלתי בתהליך למידה מיוחד סביב קריאת ספר ששמו "מודל התהליך" (A process model ). זהו ספר פילוסופיה שכתב פרופ' יוג'ין ג'נדלין, פילוסוף ופסיכולוג, שמציג מודל אלטרנטיבי למודל הקיים על תהליכי החיים. מתחילה, לא היה ביכולתי לשער לאן תוביל אותי למידה זו, והציפיה הייתה למצוא תשובות לשאלות שהעסיקו אותי אז. הציפיה הייתה פשוטה: אני שואלת שאלה, וממתינה בתהליך הלמידה לקבלת התשובה – מגרה ריקה, שמבקשת להתמלא. 

אבל המציאות מורכבת מהציפיות שלנו. התחלנו לקרוא. נפגשנו בכל שבוע, קבוצה קטנה עם שני מנחים (דנה גניהר רז ודן שאכטר), וקראנו עמוד אחרי עמוד (כמעט כמו דפי גמרא), בשאיפה לפצח את המשמעויות העמוקות שבטקסט. מהר מאד הבנתי, שהשאלות הראשוניות שהיו לי, ואף משכו אותי אל הטקסט, לא יקבלו מענה ישיר, ובטח לא בדרך שלה ציפיתי. אבל עם הקריאה והתפתחות התובנות, נפתח מרחב חדש, שבו שאלות חדשות, שיניבו תובנות חדשות, ויפתחו מרחבים חדשים. עם הכניסה למרחבים חדשים, שאלות קודמות דוהות, ומשמעותן דועכת. אבל הלמידה נמשכת.

מדוע אני נמשכת להמשיך וללמוד את מודל התהליך? אני מזהה את הפוטנציאל. אני חשה את הגל הגדול שמתרומם וטומן בחובו עוצמה גדולה להבין את העולם, את החיים, ובאופן פרטני יותר, להבין ידע, למידה, הבנה באופן שלא יכולתי קודם, שיש בו כדי להתמיר (מלשון התמרה, טרנספורמציה) תהליכים של למידה והבנה. אני יכולה לדמיין בתוכי מעין תנועה, תנועת חיים, אפילו נחשול של חיים שמניע את האינטראקציה שלי עם הטקסט הזה, גם כאשר נחשול זה אינו יודע מהן התשובות שהוא מחפש.

למידה מתנועת החיים

בחברה שלנו נהוג להניח שלמידה היא משהו שצריך לעשות, שנחוץ לעשות לשם משהו מעבר לה (כדי להיות אזרח טוב, כדי לרכוש מקצוע, כדי להצליח בחיים). רצוי כמובן שהלמידה תהיה מהנה, חווייתית, מתחברת לאדם, משמעותית, מעניינת, כדי שהלמידה אכן תצלח.

הרעיון שבבסיס הכתיבה בבלוג הזה הוא שלמידה, כמו תהליכי חיים אחרים, היא תהליך המונע אינהרנטית מכוח החיים, מתנועתם ומשאיפתם קדימה. החיים עצמם, יוצרים את הדחף להתקדם, להתפתח וללמוד. 

תנועת החיים מניעה תהליכי חיים – צמא מבקש רוויה, רעב מחפש שובע, כאב מבקש מזור, פרץ אנרגיה מחפש פורקן, עייפות מבקשת מנוחה. כך גם סקרנות מבקשת מענה, אתגר מחפש פתרון, תסכול מחפש דרכי התמודדות, שאיפה קדימה מבקשת את הצעד הבא, שאיפה לביטוי מבקשת יצירה.

תנועת החיים רוחשת בפנימיותו של כל חי, ומנביעה התפתחות. תינוקות  לומדים להזיז חפצים בידיהם, להתקדם בזחילה, לייצב עצמם בישיבה, להתרומם לעמידה, ללכת על שתי רגליהם, להגות עיצורים ותנועות, לדבר וכן הלאה. גם כילדים קטנים, ההתפתחות והלמידה ניכרות  בכל צעד – ילד לומד להתלבש לבד, למרוח צבע על נייר, להתמסר בכדור, להתנדנד בנדנדה ועוד. 

כל הצעדים הללו נראים לנו טבעיים ומובנים מאליהם. כצופים מן החוץ, אנו יודעים שבמוקדם או במאוחר הילד יזחל על הרצפה ויתקדם. ראינו את זה קורה אינספור פעמים. אולם בחוויית גופו של התינוק, כל צעד בתהליך למידת הזחילה הוא חדש, ובלתי צפוי. כל צעד פותח מרחב אפשרויות חיים חדשות. לאחר ניסיונות רבים לנעוץ את רגליו ולדחוף עצמו קדימה, הוא מצליח: הוא חש את התנועה של גופו ואת הסביבה שלו נעה לאחור, את ההתקרבות של חפצים אהובים, את מושגותם של חפצים נחשקים. למרות שהתאמץ כל כך לזחול, לא יכול היה לצפות את תחושת הזחילה כפי שהיא מופיעה כעת ואת מרחב האפשרויות שייפתח בפניו.

תנועת החיים מתחברת באופן מאד חופשי למושג Implying שטבע יוג'ין ג'נדלין. בכל מצב, תנועת החיים מנביעה את הצעדים הבאים של תהליך החיים.

For us it is vital not to miss the fact that living bodies imply their next bits of life process. (Gendlin, A process model, p.34).  

למידה מתנועת תנועת החיים בבית-הספר

אצל תינוקות וילדים קטנים, תנועת החיים מנביעה את הצעדים הבאים של תהליך החיים/הלמידה.   ומה קורה כאשר ילדים מתבגרים ונכנסים למערכת לימוד פורמאלית?  

חמש שנים על מיכאל
מילים: יצחק קצנלסון
לחן: עממי  

חמש שנים על מיכאל
עברו בריקודים
בטל ישב מעבודה
חופשי מלימודים  

שלושה היו לו חברים
נבחן שבמלונה
חתול שחור ושמו לקיק
ובשובך יונה.  

חמש שנים ובשישית אל חבריו קרא
שלום נבחן שלום לקיק
שלום יונה צחורה.  

אל בית הספר אלכה לי אלמד יום יום עכשיו
חכו עד כלות הלימודים
שוב נשתעשע יחדיו.

לא בכדי משרה השיר אווירה נוגה, אולי משום הפרידה מהילדות שמתאפיינת בחיבור לתנועת החיים, וכניסה למסגרת שלא בהכרח  מתייחסת לתנועה זו,  ובמקומה נוכחים האחריות, הלמידה כי צריך, הבגרות המחייבת.

והאמנם חייבת הבגרות להיות כואבת, מחויבת, נושאת בעול? מדוע איננה יכולה לנבוע אף היא מתוך תנועת החיים של הילד הבוגר?  

הבלוג הזה נולד מתוך שאיפה להבין ולהעמיק בהיבטים של למידה מתוך תנועת החיים, ולהתבונן דרכם גם על למידה במסגרות פורמאליות. כל זאת כדי לפתח דרכים לאפשר לתנועת החיים להיות מורגשת ומבוטאת, ולהניח לה להניע תהליכי למידה.

מושגים חדשים: תנועת החיים