יש איזו תחושה באוויר שאנו יוצאים ממשהו סגור לפתוח, מתחושה של כליאה בבתים לחירות לנוע, ממגבלות ואיסורים לתנועה חופשית, מהמלבנים של הזום אל העולם הפתוח. סוג של מעבדות לחירות.
וזה נכון, ומאד מורגש, גם אצלי. במפגשים עם אנשים, באירועי תרבות, בישיבה נינוחה בבתי קפה. כבר שכחנו את הפשטות של כל אלה.
והמצב הזה הוא באמת מורכב, כי החרות לא נמצאת בחוץ, בסביבה, בשחרור המגבלות, וגם לא בנו עם כל מה שאנחנו חווים ומביאים. תחושת החרות נמצאת באינטרקציה בין הגוף החי לסביבה. כך גם בחרות ולמידה.
מה המשמעות של חופש, חירות, שחרור בהקשר של למידה?
אני רוצה להציע כאן נקודת מבט שנגזרת מהפילוסופיה של ג'נדלין:
“For us it is vital not to miss the fact that living bodies imply their next bits of life”
A process model. p. 34
בתרגום חופשי, הגוף החי מנביע/ מסמן/ מצביע/ מרמז/ מורה על… הצעדים הבאים של תהליך החיים.
גם למידה היא תהליך חיים.
לכן, גם למידה היא תהליך המונע מכח החיים, מתנועתם ומשאיפתם קדימה. החיים עצמם, יוצרים את התנועה להתפתח וללמוד.
התבוננות בלמידה של תינוקות מזכירה ומבהירה את טבע התנועה של הגוף החי לשאוף קדימה אל הצעד הבא. תינוקות לומדים להזיז חפצים בידיהם, להתקדם בזחילה, לייצב עצמם בישיבה, ללכת על שתי רגליהם, להגות עיצורים ותנועות, לדבר וכן הלאה. כל הצעדים הללו נראים לנו טבעיים ומובנים מאליהם. כצופים מן החוץ, אנו יודעים שבמוקדם או במאוחר הילד יזחל על הרצפה ויתקדם. ראינו את זה קורה אינספור פעמים. אולם בחוויית גופו של התינוק, כל צעד בתהליך למידת הזחילה הוא חדש, ובלתי צפוי. כל צעד פותח מרחב אפשרויות חיים חדשות.
מנקודת מבט זו, החירות ללמוד באה לידי ביטוי בכך שמתאפשרת התנועה של הילד לשאוף קדימה אל הצעד הבא, להנביע את צעדיו שלו בתוך סביבת הלמידה בה הוא נמצא.
אין הכוונה לאפשר לילד לפעול ולעשות כאוות נפשו. הסביבה (הפיזית, פדגוגית, אנושית וכו') של הילד מתרחשת אל תוך תנועת החיים שלו ויכולה לשאת אותו הלאה. כולנו מכירים סביבות למידה שמתעלמות / חוסמות / מחניקות את תנועת החיים של הילד. ההכרח לפעול בסביבה שבה התנסויות שמשאירות את תנועת החיים שואפת אך לא נישאת קדימה, מותיר את הילד מתוסכל, משועמם וככל שזה ממשיך, גם אדיש ופאסיבי.
מי ייתן שילדנו יחוו חירות בלמידה, שתנועת החיים שלהם תנוע ותינשא הלאה בתהליך הלמידה, ושאנו נשכיל להיות וליצור עבורם סביבות (פיזיות, פדגוגיות אנושיות) נושאות קדימה.
חג חירות שמח
אשמח מאוד לקרוא מה חשבת